בספרו החדש 'עבריות ומעבר לה' פורס ד"ר יוסף שרביט, מרצה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן ובמכללת אפרתה, קווים לדמותו של הרב יהודא לאון אשכנזי, 'מניטו', כמנהיג, כאיש הגות וכאינטלקטואל, תוך כדי התחקות אחר מקורות הגותו והאירועים ההיסטוריים שעיצבו את אישיותו.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר שרביט על הספר ועל דמותו של הרב ובתחילת הדברים שאלנו מה הפך את מניטו לדמות מדוברת כל כך דווקא בשנים האחרונות. שרביט משיב:
"החברה הישראלית עוברת תהליכי הקצנה וקיטוב באופן כללי, ובפרט הציונות הדתית שהוגדרה פעם 'מהרב לאו ועד הרב טאו'. זה יוצר אבדן דרך ו'מניטו' היה מגדולי מורה הנבוכים של הדור הזה, של הזהות השסועה בזמנים המודרניים, הוא יודע להוות גשר בין השסעים והקטבים של הזהות המודרנית".
"כמי שגדל באלג'יריה, היגר לצרפת ואחר כך עלה ארצה במלחמת ששת הימים, הוא עבר את כל הנתיבים של יהודי אלג'יריה ויהודי צפון אפריקה וגם עבר דרך הנתיבים האינטלקטואליים של המרחבים הללו וקיבל מטען משמעותי כדי להתמודד עם אותם השסעים. הוא הפך לגשר טבעי בין קודש לחול, מסורת ומודרנה, מזרח ומערב, אינדבדואליזם ואוניברסאליות ולכן מיד כל הנבוכים מכאן ומכאן מצאו בו מורה דרך לנורמליזציה של היהדות, לאיזה איזון שמנחם ומרגיע".
ממשיך שרביט ומציין כי 'מניטו' "קנה את הרב תחומיות הזו לא בנקל. הוא עבר תקופות קשות כמי שעבר את השואה והתקומה, הוא עבר את תהליכי ההתבוללות, ההתרחקות והאנטישמיות וראה כיצד האיסלאם הופך לוחמני יותר וראה כיצד המזרח הרחוק הופך אבן שואבת אל מול משבר הזהות של המערב והוא מציע לחזור לחכמת ישראל, שבתוכה טמונים האוצרות לעולם ולא רק לעם העברי".
על התמודדות של 'מניטו' עם האיסלאם והנצרות אומר ד"ר שרביט כי בתפיסתו של 'מניטו' "במשך 2000 שנה במערב ו-1300 שנה בארצות האיסלאם, היינו כמעין מחתרת שניסתה לשרוד ולהתגבר על ההתקפות האינטלקטואליות והפיזיות. באותן תקופות קשות חכמת ישראל לא יכלה לבוא לידי ביטוי. לאחר מלחמת העולם יש הבנה גם במערב וגם במזרח שהיהדות היא בשורה שנשכחה מלב".
על קביעתו זו נשאל ד"ר שרביט אם היא רלוונטית גם לאיסלאם, בנוסף לנצרות שקיימה כמה וכמה כינוסים מיוחדים לשינוי יחסה ליהדות מהרדיפות להכרה ב'אחות הבכירה' וכיוצא באלה. שרביט משיב בחיוב ומציין כי 'מניטו' היה "בקיא מאוד בכתבי האיסלאם ומקורותיו, והוא יודע שמי שקורא מהקוראן יודע שחכמי האיסלאם יודעים שעתידים היהודים לחזור לארצם. הדבר מופיע 6-7 פעמים. 'מניטו' מעיין בקוראן עיון כפי שהוא עיין בכתבים הנוצריים, ומתוך כך הוא מבאר את חדירתם של המדרשים והמקורות היהודיים שהשתרבבו לקוראן ולחדיף האיסלאמי. הוא סבר שבעוד ועד כה הנוצרים והמוסלמים ביקרו את הכתבים שלנו, הגיעה כעת השעה שהיהדות תבקר ותאמר את דבריה לעולם הנוצרי והמוסלמי".
"הוא אמר בצורה חריפה שהשואה הייתה התוצאה של ההטפה הנוצרית במשך אלפיים שנה, הצלב הוליד את צלב הקרס", אומר ד"ר שרביט בהתייחסו לביקוריהם של בכירים נוצרים אצלו לבירור עמדתם התיאולוגית שלהם. "הוא הופך לכתובת של נוצרים רבים שרוצים להתייעץ אתו ולברר מה קרה. הרי במלחמת ששת הימים התרחש אירוע תנ"כי באמצע המאה העשרים, התרבות המערבית נוצרית מקבלת סטירת לחי מצלצלת, והיא מבקשת להבין מה קרה אחרי שנים רבות של הכחשה וראיית עצמם כישראל האמתי".
שרביט מציין כי המיוחד בספרו "הוא העיון בדמותו ההיסטורית. בתקופה האחרונה יש נטייה להתעניין בהגותו, ובצדק, אבל חשבתי שנכון להבין את ההגות שלו בפרספקטיבה ההיסטורית שלה. הוא לא היה תיאורטיקן אלא מחנך. הוא סירב להיות ראש ישיבה ומחליט לצאת אל העם, הוא גדל בצופים, היה רב צבאי במלחמת העולם השנייה, הוא חווה את תלאות משטר וישי, הוא מהגר לצרפת ומשקם את יהדות צרפת במשך עשרים שנה בבית מדרש יוצא מהכלל בעוצמה שבו, הוא יוצר קשרים עם הרצי"ה, כך שאי אפשר להבין את הגותו בלי להכיר את ההיסטוריה שלו".
על הקשר בין הרב 'מניטו' לרב צבי יהודה קוק שאלנו אם לא היה ביניהם פער גדול ביחס לנצרות, בין היחס הנכון לדון בפיוס הנוצרי לבין התקיפות שבה התאפיין יחסו של הרצי"ה לנצרות. "אין ספק שכש'מניטו' פוגש את הרב צבי יהודה הוא עובר טלטלה מאוד משמעותית ומעניינת שמתוארת בספר. בעצתו של הרב צבי יהודה מתחולל שינוי בסדר העדיפויות שלו. ארץ ישראל מתחילה להיות בראש סדר העדיפויות וצרפת לאחריה, אחרי עשרים שנה של עיסוק קודם ביהדות צרפת שצריכה שיקום. מתחיל תהליך, שמתפרס על פני עשור, שמבהיר לו שסדר העדיפויות הוא ארץ ישראל וממנה אפשר לפעול על יהודי הגלויות. כש'מניטו' מגיע לארץ הוא הופך לא לתלמידו של הרצי"ה אלא למעין תלמיד חבר. יש ל'מניטו' כבר מטען רב ועם הרצי"ה הוא מחדד כמה היבטים ונקודות במשנתו והבנתו את התנ"ך".
את הדברים מסכם ד"ר שרביט כשהוא קובע כי 'מניטו' "היה ממשיכו הנאמן של הרצי"ה אבל יש לו עמדות עצמאיות ותובנות אוטונומיות, כך שהוא לא הופך לתלמיד שיעשה את דברו באופן אוטומטי".
בקורותיו של הרב אשכנזי נמצא גם הפרק בו הוא היה מועמדה של מפלגת הליכוד לנשיאות. שרביט מציין כי מועמדות זו נלקחה בחשבון ברצינות רבה. "יצחק שמיר ואחרים פנו אליו, וכמה מפלגות ראו בו נכס אלקטוראלי, בעיקר לנוכח ההשפעה על יהדות צרפת, אדם בעל יכולת ניתוח מזהירה, אבל הוא הבין שזו כניסה לסד לא בריא והעדיף להמשיך לפעול בממד החינוכי".
בימיו האחרונים היה 'מניטו' ל"אחד האופוזיציונרים הגדולים לאוסלו". ד"ר שרביט רואה בבחירתו בשנת 96' של נתניהו לראשות הממשלה, חודשים ספורים טרם פטירתו של 'מניטו', מהלך שהתרחש בעקבות השפעתו שלו וההסברה התקיפה מאוד שניהל נגד הסכמי אוסלו, תוך הסברת המשבר העמוק שההסכמים מכניסים אותנו אליו. "הוא העיד על עצמו שההסכם יהרוג אותו".
עוד מזכיר ד"ר שרביט את הוויכוח שניהל הרב אשכנזי עם היהדות החרדית, במקביל לוויכוח שניהל עם הליברליזם החילוני. "הוא אמר פעם שישנה שותפות בין בני ברק לתל אביב - בבני ברק חסים תחת הקריקטורה של הציונות ובתל אביב חסים תחת הקריקטורה של היהדות. כלומר בשני המקומות יש שותפות בזהות חלקית מאוד".
"היה לו עימות מאוד סוער עם היהדות החרדית, וגם מול העולם הליבראלי, אבל את הכול הוא עשה תחת השראת אוצרות ישראל, זה הכול היה בלימוד תורה ותנ"ך. זה לא היה אדם שפועל פעולה פוליטית אלא פעולה של איש רוח שאינו יושב במגדל השן אלא פועל את פעולתו".
ד"ר שרביט מציין כי בשבת האחרונה התקיימה 'שבת מניטו' בחיספין שבגולן, אירוע שמתקיים זו השנה השלישית ובה לקחו חלק כ-200 אורחים בהם גם סגנית שר החוץ, ח"כ ציפי חוטובלי שהרצתה על האופן בו משפיעה תפיסתו של 'מניטו' על ניהול יחסי החוץ של מדינת ישראל.
על ספרו החדש מציין שרביט כי "מדובר במחקר אקדמי שנעשה כך בכוונת מכוון, כדי שהוא יהיה בשדה האקדמי והמחקרי, כדי להחדיר אותו לשיח הישראלי הכללי ולא רק השיח הישיבתי. מדובר במחקר על פי כל כללי המחקר והמתודולוגיה המחקרית".