מטבע הדברים את עיקר תשומת הלב תופסות הבחירות לראשות הרשויות המקומיות. אבל בבחירות יש שני פתקים והפתק הלבן, למועצת/מליאת הרשות לא פחות חשוב בעיני מהפתק הצהוב, שאיתו בוחרים את ראש הרשות.
ראש הרשות שם כדי לנהל ולהוביל את העיר/המועצה. חברות וחברי המליאה (מכאן והלאה בלשון זכר למען הנוחות בלבד) נמצאים שם כדי להשמיע את הקול שלכם, הקול של התושב, שבלעדיהם היה הולך לאיבוד.
הם עושים עבודה חשובה וקשה, ובניגוד לראש הרשות וסגנו (אם יש), הם עושים את העבודה הזו ללא שום תגמול חומרי, ועם תשלום מחיר אישי שלא פעם הוא משמעותי מאוד. האנשים האלו יושבים שם, והם אלו שדואגים לשקיפות, לניהול שיתופי ולראיית האינטרסים של כל תושבי הרשות, לא רק אלו שמשתייכים לבסיסי הכוח של ראש הרשות.
אם הם מסורים לעניין, מדובר בהתנדבות שוות ערך לרבע עד שליש משרה, שבמקרה הכי אופטימי מזכה את הנושא בה למעט הערכה מצד הסביבה, וגם זה לא תמיד.
השאלה מי ישב במליאת המועצה/מועצת העיר, ומי ישמיע את הקול שלכם בדרך הנכונה ביותר, היא שאלה חשובה מאוד, ולכן בשום פנים ואופן אל תזלזלו בפתק הלבן. אם ראש הרשות שאתם בוחרים בו הוא טיפוס מאוד דומיננטי, יש גם בהחלט מקום לשקול לכתחילה פיצול הצבעה (כלומר להצביע לרשימה שבראשה הוא איננו עומד) על מנת להבטיח שקולו של התושב יקבל את המשקל הנכון.
ועוד נקודה: מי שמתנדב למשימה הזו הוא איש טוב, אחרת הוא לא היה לוקח על עצמו את המשימה כפוית הטובה הזו. לכן, גם לנציגי הרשימות שבהם לא בחרתם (ובדרך כלל הם רוב החברים) מגיעה הכרת הטוב. הם גם היו נהנים לשבת בערב לכוס קפה עם הבעל/האישה ולא לשבת בישיבת מועצה, או באיזו ועדה.
אז מחר תזכרו: שני הפתקים הם לא לקישוט. הפתק הלבן הוא הפתק שמשמיע את הקול שלכם. אל תזלזלו בו!