ואחרי שהאשמנו והכפשנו ותקפנו והעללנו וטפלנו והבאשנו את ריחם של המתנגדים לנו במערכת הבחירות לרשויות המקומיות, מחר יגיע היום בו צריך לעבוד ביחד. זה אפשרי בכלל?
בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחסת לסוגיה ד"ר רנית בודאי-היימן, מנכ"לית רשת 'מיתרים' שמבקשת להטמיע שיח אחר של ויכוח בחברה הישראלית דרך חינוך הדור הצעיר לאווירה אחרת, מכילה יותר לקראת עתיד אחר.
בתחילת השיחה תהינו אם לא ניתן לראות במערכת הבחירות, מכפישה ומטנפת ככל שתהיה, אירוע שחולף ופוליטיקאים כמו פוליטיקאים מסוגלים להכיל אותו ולהמשיך הלאה. בודאי-היימן סבורה כי "אולי עליהם זה לא משפיע ואולי זו הייתה רק טקטיקה או פרובוקציה אבל זרעי הפירוד והשנאה מחלחלים ומשאירים צלקות".
לטעמה החיים המשותפים בקהילות משותפות של דתיים וחילוניים, מהלך אותו מקדמת הרשת שלה, מניבה בסופו של יום יכולת הכלה של הזולת מתוך הבנה וכבוד הדדי על אף אורחות החיים השונים.
ואולי, שאלנו, החיים המשותפים הללו גורמים לדתיים ולחילוניים לטשטש את עמדותיהם ולחיות באורח חיים פשרני יותר על מנת ליצר את אותה הכלה הדדית? אולי דווקא טוב שהמאבקים הופכים מחודדים יותר, ובכך שומר כל צד בקנאות על עמדותיו מתוך אכפתיות אמתית? בודאי-היימן משיבה בשלילה ומספרת: "גילינו לאורך השנים שזה לא קורה. להיפך, כל אחד מתחדד ומעמיק את זהותו האישית גם בגלל החיים עם האחר וההנגדה שנוצרת מהחיים זה לצד זה. כל אחד דבק במסורת שלו וכך הוא בונה זהות. זה לא שאין מחלוקות ותככים בחינוך המשלב ובקהילות המעורבות, אבל השאלה היא איך מתווכחים".
ואולי אותם פוליטיקאים שמנהלים היום מלחמות בוץ דיברו גם הם בעבר על חשיבות האחדות והיחד? ואם כך קרה לפוליטיקאים של היום אולי כך יקרה גם לפוליטיקאים של העתיד, אותם המתחנכים גם כיום על ברכי ההכלה ההדדית?
"הרבה מדברים על כלל ישראל ואנחנו עושים זאת מתוך חיים ביחד. אנחנו מסכימים על חוסר ההסכמה, אנחנו לא רואים עין בעין הכול אותו דבר עם השכנים אבל מסתדרים. אנחנו עם אחד וצריך להמשיך לחיות יחד, ומה שקרה במערכת הבחירות היה מאוד צורם בעיניי וזה רק הסימפטום. אנחנו מחנכים את הדור הבא ופותרים את הבעיה עצמה תוך קיום חיי קהילה משותפים יחד".
עוד שאלנו את ד"ר בודאי-היימן אם יתכן והלוחמנות הניבטת מכרזות תעמולת הבחירות נובעת מאכפתיות בעל ערך, אכפתיות מחיי הזולת והרצון שגם הוא יזכה לראות את האור הדתי או החילוני כפי שאני רואה אותו?
בודאי-היימן הייתה שמחה לגלות שאכן מקור הלוחמנות היא האיכפתיות, אך להערכתה המציאות מוכיחה אחרת. "האם יכול להיות שאדם עושה דווקא ונכנס לבית כנסת בלי כיפה למרות בקשה של הרב, הוא נכנס ברגל דורסנית פנימה, זה כדי שיהיה לרב של חב"ד טוב יותר? כך מתנהלים כדי שיהיה טוב יותר? ויש גם דוגמאות הפוכות".
"אם אנחנו רוצים שיהיה טוב יותר בואו נכיר אחד השני, ננסה להבין את המקום של השני, נהיה אמפטיים למה שכואב לו, שנכיל אותו והוא יכיל אותנו וביחד נמצא את הדרך לחיות יחד, לרומם ולקדש את מדינת ישראל ואת הבירה שלנו".