בוועדת הפנים של הכנסת התקיים אתמול (שני) דיון מיוחד בעקבות חטיפתו ומעצרו של ערבי בעל אזרחות אמריקאית תושב ירושלים בידי כוחות הביטחון של הרש"פ. זאת בשל חשד שעסק בעסקאות נדל"ן עם יהודים.
אל הדיון אמור היה להגיע עדנאן (שם בדוי) ערבי תושב המרכז על מנת להעיד על העינויים שהוא עצמו עבר מידי כוחות הרש"פ, אבל ברגע האחרון בחר שלא להגיע מחשש שיבולע לו. ביומן ערוץ 7 שוחחנו אתו על ימי החקירות, העינויים והמכות שספג ואת תוצאותיהן הוא חש עד היום, למעלה מעשור וחצי אחרי.
"עצרו אותי בגלל שהייתי סייען של השב"כ", פותח עדנאן, המיוצג בבית המשפט הישראלי בעתירה נגד הרש"פ על ידי עו"ד ברק קדם, ומספר. "הייתי עם חבר. אמרו לנו לרדת מהרכב. אותו שחררו מיד ולי אמרו שרוצים לקחת אותי לשיחה של חמש דקות". חמש הדקות הללו הפכו לשבועות ארוכים של סבל ויסורים.
"כיסו לי את הפנים, קשרו אותי באזירים בידיים וברגליים. הכניסו אותי לארונית בגודל 80 על 60 וסגרו אותה שבעה ימים. בהמשך ניסו להכניס לארונית הזו עוד אחד איתי. ניסה לדחוף עוד מישהו אבל לא היה מקום. לא אכלתי ולא שתיתי שבעה ימים". באותם שבעה ימים בארונית הסגורה עדיין לא נאמר לעדנאן מדוע הוא כלוא כאן. "לא אמרו לי כלום ולא שאלו אותי כלום".
"אחר כך הוציאו אותי. חוקר ישב לפני השולחן עם ערימת ניירות ואמר לי ללכת. לא יכולתי ללכת. פתחו לי את האזיקים וכל פעם שהרימו אותי נפלתי. במשך שעתיים אחרי שהוציאו אותי מהארונית לא יכולתי לעמוד", הוא מספר.
החוקר דרש מעדנאן לחתום על מסמכים. "שאלתי 'על מה?' והוא אמר לי 'תחתום ואל תתווכח'". עדנאן סירב לחתום על מסמכים שיפלילו אותו ועל הרגעים בהם עמד מול החוק הוא מציין כי אלה לוו באגרופים ובעיטות שהיו חלק מהשגרה הרצופה, "בשבילם אגרופים ובעיטות זה כמו מנה שווארמה".
עדנאן הועבר לאחר סירובו לחתום על מסמכי ההודאה להמשך עינויים. "הורידו לי את הבגדים, השאירו אותי עם תחתונים, קשרו את הידיים אחורה, קשרו את הרגלים והכניסו אותי לחדר צבוע בשחור. אחר כך שמו לי סמרטוט מסריח על העיניים, קשר עם הידיים למעלה ושם לי כוסות זכוכית מתחת הרגליים, סגר דלת כמו של מקרר והפעיל שני מזגנים בשיא הקור", הוא מתאר את העמידה על זכוכיות החותכות בבשר כפות הרגליים.
במשך עשרים יום הושאר עדנאן כשהוא קשור בתנוחה זו ולמשך שעה ביום הוא מוצא לחדר חם מאוד וכך הוא עובר מקור לחום וחוזר חלילה. בימים אלה מנת המזון היומית שהוא מקבל מסתכמת בפרוסת לחם, כפית ריבה וחצי כוס מים שאותם הוא מקבל כשמוציאים אותו מהמקרר.
עדנאן מנסה לשאול למה הוא עובר את הסבל הזה, ואינו מקבל תשובה. "אני שואל ואין עונה. אולי אסור להם לענות ואולי הם רוצים לתת לי להרגיש כמו מת. אני לא רואה אותם, כי או שאני סגור עם העיניים וכשהוא פותח לי את העיניים הוא שם על עצמו מסכה ואני לא רואה אותו".
לאחר עשרים ימים במקרר השחור "הורידו אותי במדרגות עד למשרד למטה. היה בן אדם בריא שמן וגדול. אמר לי 'אתה רוצה לחתום או לדבר?' אמרתי לו 'על מה'. הוא התעצבן ודפק לי בקבוק זכוכית על הראש ועם מקל הרביץ לי על הרגליים. כל הראש שלי היה מלא דם יורד. לקחו אותי למרפאה שלהם וכמעט שישה ימים לא הרגשתי כלום מהמכות שנתנו לי במרפאה בגלל המכה בראש".
כעבור שישה ימים ב"מרפאה" נלקח עדנאן לצינוק, שם הוסר הכיסוי מעיניו, "היה שם סירחון, שה' ישמור וירחם. זה לא בית כלא אלא בית קברות. אם יצאת נולדת, ואם לא יצאת, זכרונך לברכה".
הצינוק, מספר עדנאן, גודלו מטר וחצי על שני מטר כשמעבר לקירות מהדהדים קולותיהם של נחקרים אחרים הצועקים לעזרה וקולות המכות והמהלומות בהם. בצינוק אני רואה רק דם. הצינוק מלא בדם", מספר עדנאן.
כעבור שישים יום החליט עדנאן לחתום כדרישת חוקריו, אבל החקירה לא הניבה רגיעה כלשהי, מאחר ולכאורה יש בחתימתו הודאה במעשים המיוחסים לו. "אחרי שחתמתי לקחו אותי לעינויים קשים יותר, לקחו אותי לרופא שכאילו בדק אם אני יכול להיכנס לכלא, שאל אותי אם יש לי כאבים והחליט שזה בסדר ואני יכול להיכנס לכלא".
"אחד מאלה שלקחו אותי לכלא נתן לי מכה עם מקל על הגב, השבית אותי בתוך הכלא ל- 11 יום, לא יכולתי ללכת על הרגליים. לקחו אותי לבית חולים ואמרו שיבדקו אותי כי אני לא יכול ללכת על הרגליים. אני לא יודע מה עשו לי שם, כנראה עשו שם ניתוח שאני סובל ממנו עד היום. לפעמים אני לא יכול עד היום לעמוד על הרגליים בבוקר".
ממשיך עדנאן בסיפורו: "ביקשתי מהסוהר ששן אחת כואבת לי. הרופא הוציא לי עשר שיניים ושבר אותן ואת הכואבת השאיר. כשיצאתי מהכלא אצלם ב'חומת מגן' הלכתי לרופא שיניים ישראלי שיוציא לי את השיניים השבורות ושישים לי כתר. הרופא ראה ובכה ושאל למה עשיתי ככה. אמרתי לו שהוא הוציא לי את השיניים בפלאייר".
סיפור עינויו של עדנאן הסתיים ב'חומת מגן', אז, בשנת 2002 "נכנסו קצינים של הרשות לכלא, הביאו לנו מזון לשבועיים לכל חדר ואמרו לנו שאם יכנס הצבא הישראלי אתם לא יוצאים ואם תצאו תצטרכו לחזור. כשנכנס הצבא ב'חומת מגן' שברנו דלתות והלכנו לחיילים שלקחו אותנו, נתנו לנו מים ואוכל והעבירו אותנו לישראל".
הסבל המתמשך של עדנאן אינו מסתכם בכאבי הגב ובקשיי עמידה על הרגליים, אלא גם בבעיות התנהגות. "אני רב עם הילדים ואשתי שתמיד הם סובלים ממני. על כל דבר אני עושה ריב", הוא מספר בגילוי לב, "הם סובלים אותי. מה לעשות? זה לא בידיים שלי...".
על תקופת הסייענות מבהיר עדנאן כי אינו מתחרט על דבר "כי מה שעשיתי היה נגד המחבלים ולא נגד מישהו אחר".
להערכתו שיטות העינוי ברשות הפלשתינית לא רק שלא השתנו אלא ש"אם השתנו זה רק ליותר גרוע, כי הם לא בני אדם. הם חיות". כאמור, עדנאן החליט שלא להופיע בפני הועדה אתמול בכנסת והסיבה לכך היא השידור הישיר שבו הועבר והחשש שלו שאנשי הרש"פ יזהו אותו ויעקבו אחריו גם היום כאשר הוא מתגורר באזור המרכז.