לא מעט דרמות רשמה מערכת הבחירות המוניציפאלית ברחבי הארץ במהלך ליל אמש, אולם דומה שאת הדרמה הגדולה מכולם לקחה החברה החרדית שהציגה אתמול את תום ימי ההומוגניות, תום ימי הגוש המאוחד נגד "האויב" החילוני.
המפץ הגדול נרשם בירושלים. החברה החרדית יכולה היתה להכתיר בקלות ראש עיר לו כולה היתה מתאחדת מאחורי מועמד אחד.
אפילו יוסי דייטש עשוי היה לקחת את הראשות, וודאי בסיבוב שני. אבל האגו החרדי שלמד עצמאות מהי פיצל את הקולות, פיזר אותם על פני שלושה מועמדים, וצפוי להכתיר מועמד שאינו חרדי.
מפץ לא פחות דרמטי נרשם במועצת העיר. דגל התורה הלכה לראשונה בנפרד בירושלים וכדי להוכיח את כוחה הפוליטי מול אגודת ישראל שטענה כי היחס 60-40 לטובת החסידים אמור להמשיך לשלוט. נתוני האמת סטרו על לחיה של אגודת ישראל שירדה מחמישה מושבים לשלושה ודגל התורה כמעט והכפילה את כוחה והועמדה על ששה מושבים.
זהו מפץ שאין להקל בו ראש שכן הוא צפוי להשליך על יחסי הכוחות ביניהם גם בזירה הארצית, לקראת הבחירות הכלליות הבאות
גם בבית שמש רשמה החברה החרדית היסטוריה כשקבוצות בתוכה לא נשמעו להוראת הרבנים ובחרו בעליזה בלוך לראשות העיר. מכאן המאבק הכל כך צמוד שיכול להיות מוכרע לטובתה של בלוך לאחר ספירת קולות החיילים.
או בעיר חיפה, גם שם אגודת ישראל ודגל התורה פיצלו תמיכתם לראשות העיר ולמועצה. אגודת ישראל ירדה מנדט, דגל התורה הפתיעה והכניסה שניים. הדם העכור בין הצדדים עבר כחוט השני גם בעיר האדומה.
חזרה לירושלים. המילה האחרונה של החרדים עדיין לא נאמרה. אמנם נטיית הלב הטבעית היא ללכת כגוש אחד עם משה ליאון ולהכריע את המערכה הירושלמית, אולם יצר הנקמה המבעבע ביו"ר אגודת ישראל ח"כ יעקב ליצמן אינה שוכך כל כך מהר.
בימים הקרובים הוא יפגש עם עופר ברקוביץ וינסה לסגור איתו דילים וכדי להוביל לתבוסתו של ליאון.
אמנם עמיתו לסיעה מנחם אליעזר מוזס קרא לנטוש את המחלוקות ולהתאחד כגוש אחד עם ליאון, אך קולו כקול קורא במדבר. בסופו של יום ליצמן ייתן את המילה האחרונה.
ככל שחולפות השנים הציבור החרדי לומד לפקוח עיניים ולהביט בשדה הפוליטי סביבו. לאיש החרדי בן ימינו בחירות אישיות, אינטרסים שונים זה מזה, השקפות עולם שונות האחד על פני השני בחיי היומיום. הפוליטיקה המלוכלכת בליל אמש העניקה לנו אפשרות לגלות את זה.