המהפך בבית שמש שהכתיר את המועמדת הדתיה עליזה בלוך על פניו של ראש העיר בשתי הקדנציות האחרונות משה אבוטבול מחייב חשיבה מחודשת.
מערכת הבחירות בעיר רווית המחלוקות שבלהט הבחירות האמוציונאליות בערים הגדולות התנהלה משום מה מתחת לרדאר, וכעת הגיע הזמן לשים עליה את הפוקוס.
אולם, לפני הסקת המסקנות, חשוב לשים לב מה לא קרה כאן. לא, אל תספידו את הצייתנות החרדית לגדולי התורה, לפוליטיקאים החרדיים, לרעיון ראש העיר החרדי. זה לא נכון עובדתית: למרות אחוז ההצבעה הגבוה במיוחד בית שמש, משה אבוטבול זכה למחצית מהקולות של התושבים שכולם נמנים על הציבור החרדי המקומי.
גם בירושלים מצאנו בליל הבחירות הצבעה שבטית בדיוק כפי שביקשו הרבנים: הליטאים והספרדים – למשה ליאון; החסידים – ליוסי דייטש.
הצבת ראש עיר חרדי גם נכונה רעיונית ובדיוק כפי שהחילוני רוצה ראש עיר חילוני, הימני רוצה ימני השמאלני את השמאלני והדתי את הדתי. ההיגיון אומר שהשקפות העולם של המועמד הנבחר תמיד מעצבות פני המרחב הציבורי.
דוגמה קטנה: עם ראש עיר חרדי הציבור המקומי יכול היה להיות שקט בכל הנוגע להמשך התפתחותו בבית שמש. מטבע הדברים עכשיו פחות.
גם הזליגה של ציבור חרדי גדול החוצה, מעבר לשבטיות ונגד עמדת הרבנים, אינה בהכרח מפתיעה. לו כלל חובשי הכיפות השחורות היו מצביעים למפלגות חרדיות לכנסת, יהדות התורה היתה זוכה לפחות ל-8 מנדטים ואף יותר מכך. הסיבה שיהדות התורה אינה מצליחה להתרומם במשך כמה עשורים ולמרות הגידול הטבעי מלמדת על הכרסום המובנה בשבטיות החרדית. כך שזה לא באמת מפתיע.
ההפתעה הגדולה היא העובדה שאף אחד לא זיהה את המהפך הזה הולך ומתקרב בצעדי ענק לבית שמש. כשמדברים על מחיר האדישות במערכות בחירות – מתכוונים בדיוק למקרים מסוג זה.
לאורך כל מערכת הבחירות בבית שמש נרשמה שאננות. מין תרדמת שביקשה רק להעביר את המשחק הזה כמה שיותר מהר ולחזור לשגרה הברוכה בלשכת ראש העיר.
היקף הזליגה החרדית העצומה החוצה והשאננות שנרשמה מנגד בשכונות החרדיות הפכה לגל גבוה שהדיח בליל הבחירות את ראש העיר החרדי על חודם של כמה מאות קולות ובעזרת מאות או אלפי – ימים יגידו כמה – קולות חרדיים שעברו צד והכריעו את המערכה.
אמנם אלו שהיו בסוד העניינים הכירו את היקף הפעילות הפוליטית שנעשית מאחורי גבו של ראש העיר. לקראת הבחירות הם אף התריעו מפני השאננות שעלולה להתהפך על הציבור החרדי. אולם קרבות האימים בירושלים ובאלעד לקחו הפעם את כל הפוקוס והאנרגיות מבית שמש ויצרו שאננות בקרב הציבור המקומי. אחרי שתי קדנציות בידיים חרדיות – המשחק המקומי נראה כמובן מאליו.
זה היתה הנפילה הגדולה של הנהגת העיר. וכך שילמה ההנהגה החרדית המקומית את מחיר השאננות.