לפני חמש וקצת שנים, כשנפגשתי לראשונה עם הקיר של בוחן המסלול, והמתח-מקבילים האהובים, חשתי שהרומן שלי עם צה״ל יסתיים מהר. אחרי קצת יותר משנה וחצי, דעתי השתנתה.
השילוב של קו באיו״ש, מבצע שובו אחים ומבצע צוק איתן- עבד עליי. לא בגלל האקשן, ולא כי טירוף המלחמה והעימות 'עשו לי את זה'. להיפך- כי הבנתי שהיסוד של מה שאנחנו עושים זה האנשים.
האנשים הם שמרכיבים את איכות המפקדים והיתרון האנושי של החטיבה, מהם המדינה דורשת לעשות את הדבר הלא טבעי והקשה הזה שנקרא לשרת ולהגן על המדינה. הבנתי שאנחנו חייבים, חייבים להיות שם, ולהשפיע.
בחרתי להיות מ״פ, אני ועוד רבים שסיימו לאחרונה קורס בסדיר ובמילואים. לא כדי שיגידו ״כל הכבוד״, וגם לא מתוך קורבנות. אלא מתוך בחירה להיות במקום הכל כך דורש הזה, המקום שמצד אחד חייבים להיות בו ומצד שני דורש מאנשים בני 18 ללמוד ולעשות דבר מורכב שכזה.
בעוד חודש אני וחבורת האנשים המדהימים שעברו איתי את הקורס נקבל בערך 120 חיילים כל אחד. זו אחריות גדולה ונצטרך להפוך אותם ללוחמים- לדאוג, ללמד, להכשיר, להאמין ולאהוב. להיות שם בשביל האנשים ולעמוד בכל משימה יחד. זכיתי.