דעה
לקחי פיטסבורג - להפוך את הטראומה לפעולה

כאמריקני נאמן וכישראלי טרי, ישנם מספר מסרים שניתן ללמוד מהפיגוע המזעזע בקהילת "עץ החיים".

הרב ד"ר כתריאל ברנדר , כ"ו בחשון תשע"ט

הרב ד"ר כתריאל ברנדר
הרב ד"ר כתריאל ברנדר
צילום: רבקה קובלסקי

מערבולת של רגשות סחפה יהודים ברחבי העולם בעקבות הפיגוע המזעזע והמבעית בקהילת "עץ החיים - אור לשמחה", בפיטסבורג. כאמריקני נאמן וכישראלי טרי, ישנם מספר מסרים שניתן ללמוד מפיטסבורג.

בראש ובראשונה, נתונה דאגתנו לעלייה המשמעותית באנטישמיות בארצות הברית, כשהיא מונעת על ידי קיטוב של רטוריקה פוליטית וקיצוניות של יחידים הנעזרים בפלטפורמות של המדיה החברתית.

על פי נתונים שפורסמו על ידי ה-FBI, מתוך 3,000 פשעי השנאה שבוצעו נגד קבוצות דתיות בארה"ב בשנת 2016, יותר ממחצית בוצעו נגד יהודים. לאור העובדה שיהודים מהווים רק 2% מאוכלוסיית ארה"ב, זהו נתון מפחיד באמת.

גרוע מכך, הליגה נגד השמצה דיווחה כי בשנת 2017 נרשמה עלייה של 57% במספר האירועים האנטישמיים בארה"ב בהשוואה לשנה הקודמת, העלייה הדרמטית ביותר ב-40 השנים האחרונות. ולראשונה מזה עשור כמעט, אירעו תקריות אנטישמיות בכל 50 המדינות. הקהילה היהודית באמריקה, שבמשך זמן כה רב מהווה אנומליה בהיסטוריה היהודית, עומדת כעת בפגיעות חסרת תקדים.

בפיטסבורג, האלימות האנטישמית הגיעה לרמה חדשה בשל הפגיעה ב"יהלום שבכתר" של העם היהודי: בית הכנסת. ביום שבו קראו היהודים בעולם את הפרק התנכ"י אודות עקידת יצחק, הקהילה הקדושה של פיטסבורג הקריבה 11 קורבנות משלה בבית הכנסת, והפכה למזבח הגדול ביותר של מות הקדושים בהיסטוריה היהודית באמריקה.

האם הירי הקטלני ב"עץ החיים" מסמל התעצמות של מגמה זו? האם היא תיסוג לאחור, עכשיו כשתשומת הלב החדשה תדחוף את "הנגע החברתי" הזה מתחת לסלע שממנו הוא זחל? או שמא היא מסמנת שלב חדש שבו יהודים ומוסדות יהודיים הופכים יותר ויותר למטרות מסומנות? אין לי שום מומחיות לענות על שאלה כזאת. אבל הפחד קיים ומתגבר, והדאגה הזו מתחילה מפיטסבורג.

יחד עם זאת, יש תופעה מקבילה שראויה לשבח. זה היה מעורר השראה לראות את שפע ביטויי התמיכה בקהילה האבלה. צעירה ישראלית הנמצאת בימים אלה ב'שירות לאומי' בפיטסבורג, ביקשה מקהילות יהודיות ברחבי העולם לפרסם תמונות של תמיכה בקהילה היהודית שם. התגובה הייתה מדהימה: מאות הודעות מלאות מסרים של אהבה, עידוד ודאגה הגיעו מכל סוגי האנשים, מכל סוגי המאמינים, ומכל רחבי העולם.

על סמך תגובה זו, מוטל עלינו להפוך את הטראומה הזו לפעולה מוחשית. החמוש שנכנס ל"עץ החיים" לא בדק תחילה אם הוא בבית כנסת אורתודוכסי, קונסרבטיבי או רפורמי. הוא היה נחוש בדעתו להרוג יהודים. נקודה. דווקא כשאנו מאוימים ומותקפים עלינו להזעיק את כל מאמצינו להשיב את מרכזיותו של המושג "כלל ישראל" - שלמות העם היהודי - ללא קשר לרמת שמירת המצוות או האמונות.

כשאנחנו מותקפים ללא שום סיבה מלבד היותנו יהודים, זה לא רק חסר תועלת אלא גם לא מוסרי לשרטט קווים המבדילים אותנו זה מזה. עלינו להקדיש רגע כדי להעריך את העובדה כי ההבדלים הפילוסופיים וההלכתיים שלנו לא צריכים למנוע מאיתנו לכלול את כל היהודים כחברים ב"כלל ישראל". האנשים היחידים שיכולים להפריד ביננו הם אנחנו. אך אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו כדי לשמור על שלמותנו.

זה אומר שאנחנו צריכים להיות יותר אכפתיים ביחס לצורת הדיבור שלנו אחד עם השני. זה אומר שאנחנו לא צריכים לקבל שמנהיגים יהודים מזלזלים ביהודים אחרים. אנחנו פשוט לא יכולים לשתוק כשזה קורה; אם נעשה כך - אנחנו חלק מהבעיה ולא מהפתרון.

כשטרגדיות כאלה מתרחשות, עלינו לשאול את עצמנו: איך תשפוט אותנו ההיסטוריה? כיצד הגבנו לאתגרי השעה? איזה מורשת לגבי אחדות הממסד היהודי אנחנו משאירים לילדינו ולנכדינו?

לפני שאנחנו יכולים להיות "אור לגויים", עלינו תחילה להוות דוגמה עבור עצמנו. למען העם שלנו, אנחנו חייבים לקבל ולאהוב כל מי שהוא חלק מעמנו.

אז הבה נעמוד יחד בסולידריות עם בית הכנסת 'עץ החיים' ועם קהילת פיטסבורג כולה. "כל ישראל ערבים זה בזה". אנו עם אחד בזמנים של כאב ובעתות של צער; אנחנו חייבים להיות מאוחדים במאבק נגד הקנאות והאלימות, ואנו נישאר מאוחדים בשעה שהקהילה תיבנה את עצמה ותתאושש.

אנו מתפללים כי נצא מן הזמן הקשה הזה חזקים ומאוחדים יותר מאי פעם. זה אולי הלקח החשוב ביותר שאנחנו צריכים ויכולים לשלב באופן מידי בחיי היומיום שלנו.

הכותב הוא נשיא וראש מוסדות אור תורה סטון