הפצ"ר שרון אפק
הפצ"ר שרון אפק צילום: יוסי זמיר דוברות לשכת עורכי הדין

בסוף השבוע שעבר הוגשה בקשה לפרקליט הצבאי הראשי להורות על הגשת ערעור על הכרעת הדין שהרשיעה את המחבל שביצע את הפיגוע בו נהרג רס"ן אליאב גלמן ז"ל בעבירת הריגה בלבד ולא בגרימת מוות בכוונה.

מאחורי הבקשה מהפצ"ר, בקשה שהוגשה בשם ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור', עומד הסבר מפורט שנוסח בידי עו"ד הפרופ' רון שפירא, נשיא המרכז האקדמי פרס, המבקר את מסקנת השיפוט הצבאי. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עמו וביקשנו להבין את גולת הכותרת של ביקורתו.

כדי להבין את הטענה בשמה הוא דורש את הגשת הערעור מהפצ"ר מבהיר פרופ' שפירה כי מדובר ב"שאלה תפיסתית", כלשונו ולהחלטה שתתקבל תהיה השפעה ארוכת טווח על שפיטתם של מחבלים בעתיד.

כדי להבין את הדברים מחזיר אותנו שפירא לאירוע הפיגוע בו נהרג רס"ן גלמן ז"ל: "בא אדם והתנפל על אנשים שעמדו בתחנת האוטובוס בצומת גוש עציון. הוא שלף סכין ורץ אליהם, תקף חיילים, שני חיילים פתחו בירי לעברו ובמקביל גם אליאב גלמן פתח בירי ונהרג מירי החיילים. לדעת כל העולם יש קשר סיבתי בין מה שהמחבל עשה לעובדה שנהרג אדם".

"העיקרון הוא שכאשר אני יוצר פרובוקציה שכתוצאה ממנה חיילים יורים ואדם נהרג אני האחראי לכך, אלא מה? שניים משלושת שופטי ההרכב בביהמ"ש הצבאי ביהודה אמרו שיכול להיות שהיות וכוונתו הייתה להתאבד הוא לא התכוון לרצוח אדם, ולכן הוא מורשע בהריגה ולא ברצח ועל זה אנחנו מבקשים ערעור", אומר הפרופ' שפירא ומבהיר:

"ברוב אירועי הטרור המקרים דומים למקרה הזה. חלק ניכר מהמחבלים באים לרצח יהודים כשברקע סיפורים שונים כמו כבוד משפחה, מצוקה משפחתית וכו'. המחבלים הללו שבאים מתוך שנאה או הסתה באים לעיתים קרובות על רקע של משבר ורוצים להרוויח גם וגם. הם מעדיפים לאבד את חייהם כשהידים וקרוב לוודאי שהמצווה של מוות כשהיד תוך רצח יהודים נבחנת אצלם במבחן התוצאה".

מאחר וזו המציאות והשילוב בין מצוקה נפשית או משפחתית לרצון לרצוח יהודים מלווה לא מעט פיגועים הרי ש"אם בתי המשפט הצבאיים שלנו יאמרו שאנשים כאלה אינם רוצחים התוצאה חמורה מאוד לגבי הרבה מקרים אחרים כי רבים מהמחבלים פועלים מהמניע המעורב", אומר פרופ' שפירא ומוסיף: "לומר שאנשים כאלה אינם רוצחים זו אמירה מאוד קשה לגבי התופעה הכללית. ולכן אנחנו מפצירים בפרקליט הצבאי הראשי להגיש ערעור על ההחלטה".

ההחלטה להמיר את האישום מרצח להריגה התקבלה על דעת רוב ההרכב, שתי שופטות תמכו בהמרה בעוד אב בית הדין התנגד. כשנשאל אודות עמדתן של השתיים, אם היה בה אלמנט כלשהו שנכון להתייחס אליו, אומר פרופ' שפירא כי במקרה המדובר מתבססת עמדת השופטות על טיפול פסיכיאטרי קודם שעבר המחבל, עובדה המלמדת על מצבו המעורער ועל מניעים אבדניים שלכאורה הובילו אותו למעשה, ועם זאת יש לזכור שהתופעה מוכרת למערכת המשפט ולמערכת הביטחונית ולא ניתן להקל בעונשם של מי שבחר לשלב בין מצוקה אישית למניע לאומני רצחני.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו