ינקי פרידמן
ינקי פרידמןצילום: יחצ

אף על פי שירושלמי אני מבטן ומלידה, ולמרות שאת רוב שעות היממה החוליות שלי אני מבלה בעבודתי בירושלים, אינני מצביע בירושלים, כך שקולי לא יכריע את המערכה על ראשות העיר.

כיוון שלא זכיתי להצביע, אולי אצליח בשורותי אלה - ולו במעט - להשפיע. ראשית חכמה, הבהרה נדרשת וראויה:

אני מבקש לומר דברִי ולהביע דעתי אך ורק באופן אישי ופרטי, לא כמייצג רשמי של איש זולתי, לא של ארגון ואף לא של רשתי (נעם צביה). בעוד פחות מעשרה ימים, יתבקש הציבור הירושלמי לבחור על ראשו של מי יונח כתרה של ירושלים דלמטה. לאו מילתא זוטרתא היא. המגיד דמתא, אשר יעמוד בראש חבורת יקירי דקרתא.

דומני, שיש אצלנו לפעמים איזו נטיה לשכוח (או להשכיח) את העובדה שירושלים היא לא רק עיר, היא לא רק בירה. ירושלים היא גם עיר הקודש. עיר בה דוד חנה, עיר בה יבנה המקדש במהרה, ותשוב ותשכון השכינה.

ארץ ישראל – שירושלים –לא אשכחך - !! היא ליבה הפועם – ניתנה לנו, לעם ישראל כדי שנחיה בה עפ"י תורת ישראל.

["הסיסמה" הנפלאה הזו, שהציונות הדתית (אתה, אני ואת) חרטה על דגלה כבסיס קיומה - מיוחסת לסבי זקני, הרב זאב גולד זצ"ל, מראשי המזרחי ומחותמי מגילת העצמאות]

האשימוני נא, אם תרצו, בהדתה ....

אוהבי שלום ורודפי שלום אנו. אוהבים אנו מאד את כל הבריות מכל הסוגים, הגוונים והכיתות והקוים.. ומתוך כך, - כך למדנו מר' צבי יהודה זצ"ל - מקרבין אנו אותן לתורה, באהבה, בחיבוק ובתפילה.

בתוך עמי אני יושב. יודעני גם יודעני. בינתיים, מה לעשות, לא כולם דתיים. לא כולם מאמינים.

זה לא יקרה ביום אחד. גם לא ביומיים...יש מגוון ציבורים בעיר. צריך (!) לדאוג לכולם. אסור לכפות חלילה משהו על מישהו. ודרכיה דרכי נעם....

"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"....

אבל עָם הנצח, במיוחד בעיר הנצח, לא שוכח לרגע ולא מהסס לומר לכל העולם שיש לו דרך והיא מאד מאד ברורה וישרה, מוכרת וידועה ...

ללמשה ליאון , ללא ספק, ישנם הכישורים והיכולות להוביל ולהנהיג את העיר בחינוך, בכלכלה, בתעסוקה, בתיירות, בתחבורה, בתרבות, בנקיון, בפיתוח, בבניה וברווחה...

אבל היתרון המובהק שלו - לטעמי - הוא שהוא מחויב אישית - משפחתית – קהילתית - ציבורית - מערכתית - גם לקדושתה של ירושלים.

כל מי שמחזיק עצמו כאדם מאמין, בודאי מי שקורא לעצמו "דתי" יודע שזוהי מחויבות קריטית, למי שינהיג את ירושלים בעשור הקרוב.

אילו היה לי כח הייתי יוצא לשוק, הייתי מכריז ואומר:

"ירושלים שחוברה לה יחדיו... "

- ללמדך, שמי שמחובר לירושלים של מעלה ראוי הוא לכהן כראשה של ירושלים של מטה...

מלבד פגישה אחת או שתיים, אינני מכיר את משה ליאון מקרוב, בינתיים.

מסביבתו הקרובה - התרשמתי. את שימעו שמעתי. את קורותיו קראתי. ועל יכולותיו הארגוניות – למדתי.

אבל בעיקר בעיקר, חברים, לָתמונה המשפחתית שלו - ממש התחברתי.

"תמונה אחת שווה אלף מילים", אמרו החכמים. משה ליאון הוא ציוני-דתי, הוא איש תורה ועבודה, מבטן מלידה גם בדור הבא.

ליאון הוא ציוני דתי ברמ"ח האיברים ושס"ה הגידים, כולל הילדים, הכלות, החתנים והנכדים, שכולם כולם סרוגים, בכל מיני גוונים וקווים, סוגים ומינעדים, בלי תירוצים, בלי הסברים.

משה ליאון לא צריך להוכיח, לא את דתיותו ולא את ציוניותו. זוהי פשוט תעודת הזהות שלו.

את מחויבותו לציונות הדתית הירושלמית במובנה המערכתי, הפוליטי והפרקטי הוא יוכיח בס"ד בחמש השנים הבאות, יחד עם סגניתו המיועדת הגב' חגית משה, כשיצעידו יחדאת מערכת החינוך ואת העיר כולה.

סוף כל סוף אחרי כל כך הרבה שנים, ישנו מועמד ציוני דתי, בעל סיכוי סביר מאד להיות ראש העיר ירושלים.

אז..אנחנו נתפלל, נשתדל ונעשה את המוטל עלינו, והקב"ה יעטה ברכתו ממרומיו עלינו, על עמו ועל ירושלים עיר קודשו.