אבא אבן, מגדולי מדינאיה של מדינת ישראל, חתן פרס ישראל ושר החוץ וסגן ראש הממשלה בעבר, הלך היום אחה"צ לעולמו בגיל 87. אבא אבן הניח אשה, לסוזי לבית אמבש, בן ובת.
ארונו של אבא אבן יוצב מחר בשעה 13:30 ברחבת יד לבנים בהרצליה. בשעה 14:30 יחלו
ההספדים. יספידו אותו, הנשיא משה קצב, שה"ח בנימין נתניהו וח"כ שמעון פרס. ב-15:30 ייצא מסע ההלויה לבית הקברות בכפר שמריהו.
אבא אבן נחשב לאחד מגדולי המדינאים שקמו לישראל. חתן פרס ישראל. פירסם ספרים ומחקרים רבים בשאלות הדיפלומטיה, היחסים הבינלאומיים ותולדות עם ישראל. נודע בהשכלתו הרחבה, בכשרון כתיבתו, בבקיאותו בשפות, ונודע בסגנונו המלוטש ובכשרון הנאום שלו, כמו גם בחוש ההומור המושחז שהפגין בנאומיו.
פרס ישראל לשנת 2001 ניתן לו על תרומתו למדיניות החוץ של ישראל, על פעילותו לתיעוד מורשת ישראל והעם היהודי. הוא קיבל את הפרס כשכבר שכב על ערש דווי וקיבלה אותו בשמו אשתו סוזי.
נולד בשם אוברי סלומון. אביו, אברהם סלומון, מת בלונדון ב-1917, כשאוברי (לימים-אבא) היה בן שנתיים. אימו נישאה שוב לאיזן (איבן) אבן "רופא יהודי, שאת שמו אימצתי ונשאתי בהכרת טובה וגאווה", כפי שכתב במבוא לספר שפירסם "עד אישי: ישראל בעיני".
אוברי איבן לימים אבא אבן, נולד בקייפטאון, דרום אפריקה ב-2 בפברואר 1915. ב-1916 היגר עם משפחתו ללונדון, שם התחנך ורכש השכלתו - תואר שני במזרחנות ותואר שלישי בספרות ומשפטים, באוניברסיטת קמברידג'.
אמו היתה מזכירתו של נחום סוקולוב, ותרגמה, בהיות אבא בן שנה וחצי, מאנגלית לרוסית וצרפתית את הצהרת בלפור. השתלבותה זו של אמו בעבודה במסגרת אירגונים ציוניים בלונדון, היא שהחדירה את הזיקה לארץ ישראל לתוך כותלי ביתו של הילד ולחדרי ליבו.
על כך אמר בזמנו, כי "הציונות בשיא ההישג שלה, היא חלק מחיי המשפחה. זה קיים אצלי מגיל 7-8, 'אנחנו היינו שם'. כבר בהיותי בן 9, 10, 11, היו באים הביתה דמויות ציוניות מפורסמות. אני בגיל די רך מובא להאמפסטד, לביתו של נחום סוקולוב, ויש מאמץ להפגין את בקיאותי העברית... כל החזיון הזה של ניצנים ראשונים של חיי קוממיות מדינית, הדברים הללו משלהבים את דמיוני מגיל רך מאוד".
"יום אחד הביא משה שרת הביתה דמות קצת בלתי משתלבת בסביבה האנגלית: ברל כצנלסון. הוסבר לי, שלמרות מראהו המחוספס ולבושו המרושל, זוהי דמות מרכזית בחברה החלוצית בארץ", סיפר.
כסטודנט היה נשיא האגודה הציונית, וחבר בהנהלת ההסתדרות הציונית בבריטניה. ב-1935 חבר לפועלי ציון. ב-1938 והצטרף לתנועת העבודה הישראלית, וכיהן כממלא-מקום המזכיר המדיני של הסוכנות היהודית בלונדון ובמקביל שימש כמורה ועמית מחקר בספרות המזרח בקמברידג'.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי. ב-1940 עלה לישראל, סופח לחיל המודיעין והשלים קורס קצינים. ב-1942 מונה לקצין קישור בין המודיעין הבריטי לבין הסוכנות היהודית לפעולות מיוחדות.
ב-1946 הצטרף למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, במחלקת ההסברה בלונדון. נשלח כחבר משלחת הסוכנות היהודית לעצרת הכללית של האו"ם, ושימש כקצין קישור בוועדה המיוחדת של האו"ם לארץ ישראל. נאומו הראשון של אבא אבן, במאי 1948, היה מכוון נגד ארה"ב, שביקשה להחליף את תוכנית החלוקה במשטר נאמנות.
"העצרת דנה באותם הימים בתוכנית נאמנות שהיתה מיועדת להחליף ולמעשה לסלק את
תוכנית הקמת המדינה. תפקיד משלחתנו היה לעכב את קבלת התוכנית הזאת, כדי שלא תיווצרנה עובדות משפטיות שהיו פוגעות במעמדה של המדינה העומדת לקום", סיפר.
בנאום זה התגלה אבא אבן במלוא כושרו הריטורי, בכושר ההתבטאות המבריק שלו, שהעמיד אותו בחוד החנית של ההסברה הישראלית.
עם קום המדינה ועד 1958 היה נציג ישראל באו"ם, ובשנת 1950 במשך 9 שנים כיהן כשגריר ישראל בארה"ב. עם שובו ארצה ב-1959 נבחר לכנסת מטעם מפא"י. במקביל נבחר לנשיא מכון וייצמן, וכיהן בתקפיד זה עד 1966.
בין השנים 1963-1960 כיהן כשר החינוך והתרבות. בין השנים 1964-1965 שימש סגן ראש הממשלה.
בשיא פעילותו הציבורית מילא את תפקיד שר החוץ, בין השנים 1966-1974. עד היום נחשב אבא אבן לדגם-על של שר חוץ. משה שרת אמר עליו, "עלייתו של אבן אל בימת המדיניות הציונית והנציגות הישראלית היתה כדריכת כוכב". בן גוריון אמר עליו, "קשה למצוא דוגמה לשאר הרוח, הכבוד והתהילה שהוא העניק לנו כשגריר".
בין הופעותיו הבולטות לאחר מלחמת סיני, כשהאשים את מדינות ערב ומצרים בעיקר, בתמיכה בפידאין על מנת להביא להשמדתה של ישראל. "בחודשים האחרונים נהיה ברור לנו, כי ממשלות מדינות ערב ובעיקר מצרים החלו להתייחס לנשק הפידאין כנשק, שנועד לא רק להטריד אותנו, אלא להשמדתה של ישראל", אמר בנאומו זה.
בנאומו אחרי מלחמת ששת הימים אמר אבא אבן באו"ם, כי "העצרת הבטחון מודאגת בעיקר בשל המצב שגרם למדינת ישראל להגן על עצמה בבוקר ה-5 ביוני (67). אני מזמין כל מדינה שוחרת שלום המיוצגת כאן, לשאול עצמה, כיצד היתה פועלת אותו יום נוכח פני סכנות דומות...".
למרות שהשתייך לגווארדיה הוותיקה של מפא"י ודור הביניים שלאחר דור המייסדים, אחרי גולדה וספיר אך גם יחד עם משה דיין ויגאל אלון, משנבחר יצחק רבין לראשות הממשלה הוא לא הוזמן לכהן בה כשר, ונאלץ להסתפק בתפקיד יו"ר ועדת החוץ והבטחון של הכנסת.
אבא אבן נחשב למתון בדעותיו המדיניות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהחלטה הראשונה על הנסיגה מלבנון ב-1985. על אך אמר, כי "סידורי בטחון המשאירים את חיילינו בלבנון, במלחמה נגד השיעים, אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של מדינת ישראל".
אבא אבן היה עמית האקדמיה העולמית לאמנות ומדע. כתב את הספרים: "בסיבוכי המשפט", התנועה הספרותית המודרנית במצרים", "ציונות והעולם הערבי", "כפירת טוינבי", "קול ישראל", "הלאומנות הגואה", "חזון ומציאות במזרח הקרוב", "עמי", "ארצי", ממחברי הביוגרפיה של חיים ויצמן, ומחברם של ספרים ומחקרים רבים באנגלית. חיבר את סדר הטלוויזיה הנודעת על תולדות עם ישראל, "מורשת", שזכתה להצלחה רבה בארץ ולתפוצה רחבה בעולם.
בראיונות לעיתונות, סיפר על יחסיו המורכבים עם מנהיגי המדינה. על-כך שנתפס בעיניהם שונה. "בעיני הגווארדיה הוותיקה של מפא"י הייתי קצת משונה", אמר אבא אבן בציינו כי מאז שובו מארה"ב ב-1959 חש "נטע זר" בפוליטיקה הישראלית.
בסדרת הטלוויזיה הידועה "מורשת", לה היה אחראי, סיפר על חווית הנפת דגל ישראל באו"ם. "היום החרות בזכרוני במיוחד הוא ה-11 במאי 1949. אני עדיין חש בידיי את החבל אשר בו הרימותי את דגל ישראל על התורן, במעגל התרנים המסמל את השוויון והריבונות של כל עמי העולם".
ארונו של אבא אבן יוצב מחר בשעה 13:30 ברחבת יד לבנים בהרצליה. בשעה 14:30 יחלו
ההספדים. יספידו אותו, הנשיא משה קצב, שה"ח בנימין נתניהו וח"כ שמעון פרס. ב-15:30 ייצא מסע ההלויה לבית הקברות בכפר שמריהו.
אבא אבן נחשב לאחד מגדולי המדינאים שקמו לישראל. חתן פרס ישראל. פירסם ספרים ומחקרים רבים בשאלות הדיפלומטיה, היחסים הבינלאומיים ותולדות עם ישראל. נודע בהשכלתו הרחבה, בכשרון כתיבתו, בבקיאותו בשפות, ונודע בסגנונו המלוטש ובכשרון הנאום שלו, כמו גם בחוש ההומור המושחז שהפגין בנאומיו.
פרס ישראל לשנת 2001 ניתן לו על תרומתו למדיניות החוץ של ישראל, על פעילותו לתיעוד מורשת ישראל והעם היהודי. הוא קיבל את הפרס כשכבר שכב על ערש דווי וקיבלה אותו בשמו אשתו סוזי.
נולד בשם אוברי סלומון. אביו, אברהם סלומון, מת בלונדון ב-1917, כשאוברי (לימים-אבא) היה בן שנתיים. אימו נישאה שוב לאיזן (איבן) אבן "רופא יהודי, שאת שמו אימצתי ונשאתי בהכרת טובה וגאווה", כפי שכתב במבוא לספר שפירסם "עד אישי: ישראל בעיני".
אוברי איבן לימים אבא אבן, נולד בקייפטאון, דרום אפריקה ב-2 בפברואר 1915. ב-1916 היגר עם משפחתו ללונדון, שם התחנך ורכש השכלתו - תואר שני במזרחנות ותואר שלישי בספרות ומשפטים, באוניברסיטת קמברידג'.
אמו היתה מזכירתו של נחום סוקולוב, ותרגמה, בהיות אבא בן שנה וחצי, מאנגלית לרוסית וצרפתית את הצהרת בלפור. השתלבותה זו של אמו בעבודה במסגרת אירגונים ציוניים בלונדון, היא שהחדירה את הזיקה לארץ ישראל לתוך כותלי ביתו של הילד ולחדרי ליבו.
על כך אמר בזמנו, כי "הציונות בשיא ההישג שלה, היא חלק מחיי המשפחה. זה קיים אצלי מגיל 7-8, 'אנחנו היינו שם'. כבר בהיותי בן 9, 10, 11, היו באים הביתה דמויות ציוניות מפורסמות. אני בגיל די רך מובא להאמפסטד, לביתו של נחום סוקולוב, ויש מאמץ להפגין את בקיאותי העברית... כל החזיון הזה של ניצנים ראשונים של חיי קוממיות מדינית, הדברים הללו משלהבים את דמיוני מגיל רך מאוד".
"יום אחד הביא משה שרת הביתה דמות קצת בלתי משתלבת בסביבה האנגלית: ברל כצנלסון. הוסבר לי, שלמרות מראהו המחוספס ולבושו המרושל, זוהי דמות מרכזית בחברה החלוצית בארץ", סיפר.
כסטודנט היה נשיא האגודה הציונית, וחבר בהנהלת ההסתדרות הציונית בבריטניה. ב-1935 חבר לפועלי ציון. ב-1938 והצטרף לתנועת העבודה הישראלית, וכיהן כממלא-מקום המזכיר המדיני של הסוכנות היהודית בלונדון ובמקביל שימש כמורה ועמית מחקר בספרות המזרח בקמברידג'.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי. ב-1940 עלה לישראל, סופח לחיל המודיעין והשלים קורס קצינים. ב-1942 מונה לקצין קישור בין המודיעין הבריטי לבין הסוכנות היהודית לפעולות מיוחדות.
ב-1946 הצטרף למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, במחלקת ההסברה בלונדון. נשלח כחבר משלחת הסוכנות היהודית לעצרת הכללית של האו"ם, ושימש כקצין קישור בוועדה המיוחדת של האו"ם לארץ ישראל. נאומו הראשון של אבא אבן, במאי 1948, היה מכוון נגד ארה"ב, שביקשה להחליף את תוכנית החלוקה במשטר נאמנות.
"העצרת דנה באותם הימים בתוכנית נאמנות שהיתה מיועדת להחליף ולמעשה לסלק את
תוכנית הקמת המדינה. תפקיד משלחתנו היה לעכב את קבלת התוכנית הזאת, כדי שלא תיווצרנה עובדות משפטיות שהיו פוגעות במעמדה של המדינה העומדת לקום", סיפר.
בנאום זה התגלה אבא אבן במלוא כושרו הריטורי, בכושר ההתבטאות המבריק שלו, שהעמיד אותו בחוד החנית של ההסברה הישראלית.
עם קום המדינה ועד 1958 היה נציג ישראל באו"ם, ובשנת 1950 במשך 9 שנים כיהן כשגריר ישראל בארה"ב. עם שובו ארצה ב-1959 נבחר לכנסת מטעם מפא"י. במקביל נבחר לנשיא מכון וייצמן, וכיהן בתקפיד זה עד 1966.
בין השנים 1963-1960 כיהן כשר החינוך והתרבות. בין השנים 1964-1965 שימש סגן ראש הממשלה.
בשיא פעילותו הציבורית מילא את תפקיד שר החוץ, בין השנים 1966-1974. עד היום נחשב אבא אבן לדגם-על של שר חוץ. משה שרת אמר עליו, "עלייתו של אבן אל בימת המדיניות הציונית והנציגות הישראלית היתה כדריכת כוכב". בן גוריון אמר עליו, "קשה למצוא דוגמה לשאר הרוח, הכבוד והתהילה שהוא העניק לנו כשגריר".
בין הופעותיו הבולטות לאחר מלחמת סיני, כשהאשים את מדינות ערב ומצרים בעיקר, בתמיכה בפידאין על מנת להביא להשמדתה של ישראל. "בחודשים האחרונים נהיה ברור לנו, כי ממשלות מדינות ערב ובעיקר מצרים החלו להתייחס לנשק הפידאין כנשק, שנועד לא רק להטריד אותנו, אלא להשמדתה של ישראל", אמר בנאומו זה.
בנאומו אחרי מלחמת ששת הימים אמר אבא אבן באו"ם, כי "העצרת הבטחון מודאגת בעיקר בשל המצב שגרם למדינת ישראל להגן על עצמה בבוקר ה-5 ביוני (67). אני מזמין כל מדינה שוחרת שלום המיוצגת כאן, לשאול עצמה, כיצד היתה פועלת אותו יום נוכח פני סכנות דומות...".
למרות שהשתייך לגווארדיה הוותיקה של מפא"י ודור הביניים שלאחר דור המייסדים, אחרי גולדה וספיר אך גם יחד עם משה דיין ויגאל אלון, משנבחר יצחק רבין לראשות הממשלה הוא לא הוזמן לכהן בה כשר, ונאלץ להסתפק בתפקיד יו"ר ועדת החוץ והבטחון של הכנסת.
אבא אבן נחשב למתון בדעותיו המדיניות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהחלטה הראשונה על הנסיגה מלבנון ב-1985. על אך אמר, כי "סידורי בטחון המשאירים את חיילינו בלבנון, במלחמה נגד השיעים, אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של מדינת ישראל".
אבא אבן היה עמית האקדמיה העולמית לאמנות ומדע. כתב את הספרים: "בסיבוכי המשפט", התנועה הספרותית המודרנית במצרים", "ציונות והעולם הערבי", "כפירת טוינבי", "קול ישראל", "הלאומנות הגואה", "חזון ומציאות במזרח הקרוב", "עמי", "ארצי", ממחברי הביוגרפיה של חיים ויצמן, ומחברם של ספרים ומחקרים רבים באנגלית. חיבר את סדר הטלוויזיה הנודעת על תולדות עם ישראל, "מורשת", שזכתה להצלחה רבה בארץ ולתפוצה רחבה בעולם.
בראיונות לעיתונות, סיפר על יחסיו המורכבים עם מנהיגי המדינה. על-כך שנתפס בעיניהם שונה. "בעיני הגווארדיה הוותיקה של מפא"י הייתי קצת משונה", אמר אבא אבן בציינו כי מאז שובו מארה"ב ב-1959 חש "נטע זר" בפוליטיקה הישראלית.
בסדרת הטלוויזיה הידועה "מורשת", לה היה אחראי, סיפר על חווית הנפת דגל ישראל באו"ם. "היום החרות בזכרוני במיוחד הוא ה-11 במאי 1949. אני עדיין חש בידיי את החבל אשר בו הרימותי את דגל ישראל על התורן, במעגל התרנים המסמל את השוויון והריבונות של כל עמי העולם".