וכאן הבמאי שואל - ביקורת טלוויזיה

עם השאלות הנכונות והתשובות הנוגעות, 'סליחה על השאלה' מצליחה להיכנס ללב של הצופה, שמרגיש שהוא פוגש במציאות כפי שהיא.

שרה פני עוזרי , ז' בכסלו תשע"ט

שואבת ומסקרנת. 'סליחה על השאלה'
שואבת ומסקרנת. 'סליחה על השאלה'
צילום: יח"צ ודוברות – כאן תאגיד השידור הישראלי

"קיבלת מים?" העוזר שואל את האיש הכפוף מעט בכיסא הגלגלים. האיש מחייך חיוך קל ועונה בקול צרוד, מחוספס וכן: "קיבלתי תשומת לב, מה עוד אני צריך".

זו אולי תמצית הסדרה 'סליחה על השאלה' שסיימה את עונתה הראשונה ב'כאן' תאגיד השידור הציבורי. הפניית זרקור של אור על אנשים בעלי מכנה משותף שמקבלים את הבמה. הפעם התחושה היא שהתמונה המתקבלת אמיתית יותר ורחבה בהרבה מהדעות והמסגרות שאנחנו שבויים בהן.

'סליחה על השאלה' שואלת את השאלות הנכונות, והן באמת מצליחות לפתוח את הדלת. נדיר שהמרואיינים יישאלו שאלה מביכה או לא במקומה. אין אלמנט מציצני. וזהו גבול דק מאוד שיוצרי הסדרה מצליחים לשמור עליו.

בעונה הראשונה שודרו 15 פרקים, כשבכל פרק התמקדו בקבוצה אחת בעלת תווית מסוימת: עיוורים, בני נוער, חולים במחלה סופנית, מתמודדים עם מחלות נפש, קשישים, עולים לשעבר מברית המועצות ועוד.

הפרק האחרון מתמקד באסירים משוחררים. הצופה באופן אוטומטי שופט את המרואיינים עוד לפני שהם דיברו. המרואיינים נראים נורמליים לחלוטין, והתהייה מה הם עשו עולה כמעט מיד. תשובה אחר תשובה האסירים מתקלפים אל מול עיני הצופה והופכים לחלק מאיתנו. לאנשים שעשו טעויות בחיים, שילמו והשתנו. והם פשוט אנשים רגילים. התחושה הזאת נשזרת בכל הפרקים בעונה. התוויות נתלשות והאמת יושבת שם ולוחשת שכולנו בני אדם.

בשונה מסדרות ריאליטי אחרות, מציאות היא אכן שם המשחק כאן. הצופה מאמין לכל מילה. אין קריינות רקע, אין הסברים, אבל יש בני אדם והצופה שותה בצמא את דבריהם. ברקע של כיסא המרואיין תלוי מסך לבן. אין ספק שבמקרה הזה המדיה היא המסר.

הבמאי בוחר להראות לנו עוד כמה סנטימטרים מחוץ לפריים שאנחנו רגילים לראות. את קצה הבום, את תגובות המרואיינים אוף רקורד ואת הנייר שנשמט מהידיים. נראה שהפריים נושם, חי ובועט.

בפרק העוסק באנשים עם עיוורון, חלק מהמרואיינים עם אוזנייה, אחרים קוראים בכתב ברייל. ברגעים הללו הצופה נחשף לפרטים הקטנים בחיים שמשנים הכול. אדם שקורא כתב ברייל נראה ומגיב אחרת לחלוטין מאדם שקורא בעיניו.

שמות המרואיינים נחשפים רק בסוף הפרק, אחרי שהצופה נשבה, הופתע, הזיל דמעה והתרגש. אז הוא כבר צמא ומוכן לגלות בלי שיפוטיות את שמו של האדם. עוד תווית שאנחנו מצמידים אליה דעות.

'סליחה על השאלה' היא תוכנית ששואבת אותך ומסקרנת, אבל מעוררת לפעמים חשש בלב הצופה אולי שוב עושים עליו מניפולציה בלתי מורגשת. בחירת הנושאים בעונה הנוכחית נוגעת במגוון קטגוריות אך לא בכולן. גזע, מין, מצב גופני, מחלות וגיל.

אבל יש נושאים רבים שאינם מטופלים כלל. נכון, מדובר רק ב‑15 פרקים, ובוודאי אי אפשר לגעת במהלכם בכל רובדי החברה הישראלית. אך עדיין נושאים רחבים ונפוצים כמו דתיים, אימהות חד הוריות, חיילים ועוד טרם קיבלו את הבמה. אולי הבחירה באסירים משוחררים לפרק האחרון בעונה היא מטפורית אך מדויקת. שנשתחרר מכל הדעות הקדומות שאנחנו שבויים בהן.