פרס מפעל חיים הוענק לשמעון שיפר ולעמוס בידרמן

שיפר הנרגש הוד למארגני הכנס, לאורחים ולבני משפחתו: "אני מבקש להודות על הכבוד שהנחלתם לנו. עמוס בידרמן מעשיר את עולמנו עם תמונה אחת ששווה אלף מילים, איור אחד ששווה אלף מאמרי דעה. הוא אמר שאין לו קווים אדומים בבואו לצייר את הקריקטורה. אנחנו לא צריכים לשרטט קווים אדומים כמו שאנחנו לא חייבים להקדים את המשפט 'למען הגילוי הנאות'.

"המחויבות שלנו היא לאמת בלבד. אם ננהג כך, לא נצטרך לחסות בצל הגילוי הנאות, שלפעמים הוא מפלטו של הנבל. הקדשתי פרס זה כשהודיעו לי שאקבל אותו, לאשתי וחברתי במשך 40 שנים, רחלה שיפר, שהסתלקה מהעולם לפני חודשים אחדים. היא מתה ולא זכתה לדבר הבסיסי היחיד שציפינו לו, ליחס של חמלה מהמערכת", אמר שיפר.

שיפר הוסיף ודיבר על מקצוע העיתונות: "אני רוצה להציף שתי סוגיות שמחייבות התייחסות שלנו בכנסים אלה. הראשונה, הזכות להיזכר והזכות להישכח. מנועי חיפוש פעם אחר פעם, מעוותים את זהותנו. נקרא על עצמנו טוקבקים מבזים. חופש הביטוי לא מתיר לאיש לחרוץ אות קלון על מצחו של מי שאינו יכול להגן על יושרו. בשם חופש הביטוי, הכל מותר לרשום. איפה האמצעים שירתיעו את הטוקבקיסט מלרשום את דברי הבלע שמתפרסמים יום יום על האנשים שיושבים בכנס הזה?

"אני רוצה להודות לתחקירנים, לעורכות ולעורכים שמסייעים לי ומתרגמים אותי לשפה מובנת. המקצוע שלנו מצמיח אצלנו את ההיבריס. אנו שוכחים שמאחורי כל דמות עליה אנחנו כותבים, מסתתר בן אדם. אל תפסיקו להטיל ספק, לשאול שאלות ולא לפחד כלל – לא משועי הארץ ולא מהפוליטיקאים. אם ננהג ביושר ובהגינות, איש לא יוכל לנו", הדגיש.

עמוס בידרמן אמר כי "פרס מפעל חיים נשמע כמו משהו סופני כזה. האמת שדי נלחצתי ורציתי לעשות בדיקות. יצא בסדר. אני רוצה להגיד תודה גדולה ל'הארץ' על הבמה. תודה מיוחדת לערן וולקובסקי שפתח את הדלת ולימד את רזי המקצוע. הפרס הזה הוא הכרה מקצועית של חבריי למקצוע. למזלי, קל לעשות סאטירה בארץ הקודש. ישראל היא גן עדן לקריקטוריסט. אני נהנה כל יום. אוסף נדיר של הזויים מספקים חומר טרי על בסיס יומי ולפעמים קשה להתחרות בהם".

עמוד בידרמן (מימין)

צילום: יניב כהן

העיתונאי והפרשן המדיני הבכיר של "ידיעות אחרונות", שמעון שיפר, משמש בתפקידו בעיתון כבר קרוב לשלושים שנים ברציפות. הוא חתום על עשרות אלפי כתבות, טורי פרשנות ומאות סקופים מהדהדים. שיפר היה הראשון לדווח על קיומו של מו"מ חשאי בין נציגים ישראליים לנציגי אש"ף בסקנדינביה, מו"מ שהבשיל ל"הסכמי אוסלו".

בין חשיפותיו בעיתון היה גם הסיפור שמאחורי פרשת ג'ונתן פולארד על כך שריגל עבור מדינות נוספות ודבר הפגישה החשאית בין רה"מ בנימין נתניהו לחוסיין מלך ירדן שעסקה בסוגיית מקורות המים. בשלושת העשורים האחרונים סיקר שיפר עבור העיתון שבעה ראשי ממשלה והשקיף מקרוב על הקמתן של עשר ממשלות שונות. לאחר שירות בצה"ל בצנזורה הצבאית, החל שיפר את דרכו בעיתונות כשהצטרף ב-1974 לרשות השידור וסיקר את תחומי הפנים, השיכון והבריאות ברשת "קול ישראל".

לקראת סוף העשור היה העיתונאי הראשון לסקר באופן מלא את תחום ההתיישבות והחל לשמש ככתב מדיני. במסגרת תפקידו ב"קול ישראל" חשף שיפר, בין היתר, את כוונת הנשיא רייגן לשלוח כוחות אמריקניים לבירות לחצוץ בין צה"ל לאש"ף, חשף פגישה בין שגריר ישראל בצרפת לבין סגן שר החוץ של ברית המועצות בשעה שהמדינות לא קיימו יחסים דיפלומטיים, חשף את דבר הפגישה בין אייבי נתן ליאסר ערפאת וכאשר שירת ככתב "קול ישראל" בוושינגטון חשף כיצד ישראל הייתה זו שיזמה העברת משלוחי נשק לאירן בפרשת "איראנגייט".

עמוס בידרמן משמש, עם ערן וולקובסקי, כאחד ממאיירי הקריקטורה היומית המופיעה בעיתון "הארץ". לאחר שירותו הצבאי סיים לימודי עיצוב גרפי בבית הספר לאמנות "בצלאל". בנוסף לעשרים השנים האחרונות ב"הארץ", אייר במהלך הקריירה הענפה שלו גם בעיתונים "העיר", "כל העיר" ו"חדשות".

בידרמן, שעל פועלו זכה בפרס מטעם האו"ם, היה הזוכה הראשון בפרס דוש לקריקטורה. איוריו של בידרמן, המציגים עמדה ביקורתית בסוגיות אקטואליות שונות, חוללו פעמים רבות דיונים סוערים ושיח ציבורי ער.