כאשר התכונן למעמד המרגש אתמול (שלישי) בו מפקד זרוע האוויר ענד לדש חולצתו את כנפי הזהב, יכול היה אל"ם (בדימוס) זאב רז לחזור במחשבותיו לשורה ארוכה של הצלחות מבצעיות, שגם הכניסו אותו לא פעם לספרי ההיסטוריה.
אולם רגע אחד, מראשית שירותו הצבאי של הטייס הוותיק נחרט בו אולי יותר מכל.
"אני מסתכל אחורה ומבין שאני לבד בשמיים", מספר אל"ם רז. "אני בן 18 וחצי, אפילו רישיון נהיגה לא עשינו בגיל הזה אז, ואני בין החניכים הראשונים בקורס להטיס את המכונה האדירה הזאת בטיסת סולו. כנער לא חשבתי בכלל שאני מתאים להיות טייס, אבל ברגע הזה, הבנתי שאני רוצה וחייב לא רק להיות טייס אלא להיות הכי טוב שאני יכול".
לצידו, ניצבו בטקס שנערך בממוצע פעם בשנתיים כ-90 בוגרי קורס טיס נוספים, משפחותיהם ומשפחות שכולות. כולם, בוגרי מחזורים 55-51, אלו שהבינו אז באותה טיסת סולו ראשונה את חשיבות המשימה, עמדו בה והמשיכו לתרום לחיל שנים רבות אחר כך וכעת זוכים להכרה מיוחדת ממנו.
במרוצת השנים שיחלפו מאותה טיסה שהיוותה אבן דרך בחייו של אל"ם רז וחבריו, לא רק שהוא ישלים את קורס הטיס בהצלחה, אלא שיזכה להפוך לטייס קרב, ישתתף במלחמת ההתשה ויגיע להטיס מטוסי פאנטום F-4 ("קורנס") בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"), בדיוק בזמן לכמה מקרבות האוויר החשובים במלחמת יום הכיפורים.
את ההפלה הראשונה שלו, של אותו 'מיג 21' סורי מעל החרמון זוכר אל"ם רז היטב, אך כשאני שואל אותו על הפעולה בה הוא הכי גאה בשירותו - תשובתו תופסת אותי בהפתעה מוחלטת. "אני הכי גאה דווקא בפעולה שלא קרתה", הוא מתאר, "ימים בודדים לאחר ההפלה הראשונה שולחים אותי ליירט מטוס בשמי התעלה. בשטח אויב, בשמי סיני, אנחנו מצליחים לזהות אותו והנווט והבקר שלי מפצירים בי לפתוח באש".
"משהו נראה לי מוזר", ממשיך אל"ם רז. "הוא טס לבד ולא במבנה, ואני גם יודע שמטוס המיראז' של הכוחות הלובים שהגיעו לסייע למצרים דומה מאוד למטוסי המיראז' שלנו, ומסומן באופן שקשה מאוד להבחין בו באוויר ברגע האמת. אני מחליט להמתין עם התקיפה ולהתקרב למרחק מאות מטרים מהמטוס - שם, אני מבין שהייתי מאוד קרוב להפיל מטוס שלנו".
אך תולדות חיל האוויר וגם סיפור שירותו הייחודי של אל"ם רז, לא ידעו רק קרבות אוויר. למעשה, ארבע שנים בלבד לאחר שמונה למפקד טייסת 69, ושנה לאחר שעמד בראש המשלחת שקלטה את מטוסי ה"נץ" (F-16) לחיל האוויר, הוא הוביל את אחת התקיפות המורכבות, הנועזות ובעלות ההשלכות האסטרטגיות מרחיקות הלכת ביותר אי פעם של מטרה על הקרקע.
"כשנשאלתי אם נוכל לבצע את ההפצצה סמוך לבגדד זה היה נראה בלתי אפשרי", משחזר אל"ם רז את התקופה המותחת שלפני מבצע "אופרה" להשמדת הכור הגרעיני בעיראק."הפקדתי סרן צעיר אז, ולימים האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל, על חישובי הדלק - והוא החזיר לי תשובה שהוא רק כמעט יספיק עבורנו. אז ויתרנו על ציוד לא חיוני, והתאמנו בדיוק למשימה הזאת חצי שנה שלמה על מנת שנוכל לעמוד בה".
"אף אחד לא האמין שכל המטוסים ישובו בשלום", הוא מצהיר. "היו להם מכ"מים, טילים ומטוסי יירוט שהיוו איום משמעותי - מספיק שמטוס יירוט כזה היה רודף אחרי וגורם לי להסתובב באוויר יותר מדי, ולא היה לי דלק לחזור לארץ. בסופו של דבר האמצעים האלו לא הופעלו".
עוד בשלב תכנון המשימה התעקש אל"ם רז להפציץ לפני השקיעה, ואף לחץ שלא ישובו ממנה בחסות חשכת הלילה. הקושי לראות אלו את אלו ולזהות את המטרה, והצורך אולי להפעיל אורות, היוו איומים משמעותיים שמוביל התקיפה ביקש לחמוק מהם בפעולה הנועזת - בטיסה חזרה התכנון עמד למבחן.
"בשעה וחצי האלו של הטיסה חזרה הרגשנו שאנחנו ממש רודפים אחרי השמש, ובראש של כולנו הלם משפט אחד", מתאר אל"ם רז. "'שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון' - אותו משפט על כך שהשמש נעמדת כדי שישראל תנצח בקרב. וזה מה שהיה, השמש ליוותה אותנו לאורך הדרך חזרה והפעולה הוכתרה בהצלחה".
על אף רקורד מבצעי מפואר זה, התפקיד שמציין אל"ם רז כאחד היותר משמעותיים שביצע הוא כמפקד בית הספר לטיסה: "ניסיתי להוביל שינויים משמעותיים במהלך כהונתי, חלקם צלחו, חלקם יצאו לפועל רק שנים אחר כך וחלקם נכשלו - אך כולם כוונו לדאוג שהטייס הישראלי יהיה הטוב בעולם. שני שינויים משמעותיים שהצלחתי להכניס, הם הצעד הראשון לעבר האקדמיזציה בקורס ושינוי המבנה שלו למבנה במסגרתו הוא פועל גם היום - 4 שלבים של חצי שנה. בשונה מבעבר, זהו מבנה שמביא את החניכים לטייסות לאחר שהתאמנו חצי שנה שלמה על מטוס אימון מתקדם ועל תכנים שכלל לא הגיעו קודם כמו קרבות אוויר".
ואכן, לדמות הטייס הישראלי מאפיינים ייחודיים ומקום של כבוד בעיניו של אל"ם רז. "לטייס הישראלי יש המון סמכות וחופש במטוס וגם המון תעוזה", הוא אומר. "זרוע האוויר פיתחה לאורך השנים גם תרבות תחקור והפקת לקחים קבוצתית חשובה ומאוד שונה מזו שרואים בחברות אזרחיות ובצבאות אחרים".
במעמד מרגש זה, 50 שנה לאחר שסיים את קורס הטיס, בוחר אל"ם רז לסכם את דבריו בפנייה לדור החדש של הטייסים: "רק לפני שבועיים פגשתי אותם בבית הספר לטיסה וסיפרתי על המבצע בעיראק. המסר שלי אליהם הוא שהם באחת הפינות הכי מיוחדות בארץ ובעולם - טייסים בחיל האוויר הישראלי. זו זכות גדולה וחוויה שנותנת המון - התחושה הזאת כשטסים בגובה נמוך ואז נוסקים למעלה אין שני לה. אבל חשוב מכל זו אחריות על כלי יקר ועוצמתי ונשיאה על הכתפיים של ביטחון המדינה".