רוב חברי בית הנבחרים ההולנדי הצביעו בעד הצעה המבקשת לאמץ את הגדרת 'האנטישמיות החדשה' לפיה אנטישמיות היא כל תפיסה מסוימת כלפי יהודים, שעשויה להתבטא כשנאה כלפיהם.
על פי ההחלטה שהתקבלה ברוב גדול, ביטויים מילוליים ופיזיים על רקע אנטישמי המופנים כלפי יהודים או שאינם יהודים ו/או כלפי רכושם, או כלפי מוסדות קהילה ודת יהודיים – נחשבים לאנטישמיות.
הוועדה לענייני אנטישמיות והכחשת שואה הוסיפה דוגמאות להבהרת ההגדרה: "קריאה, סיוע או הצדקת רצח או פגיעה ביהודים בשם אידיאולוגיה קיצונית או בשם תפיסה דתית קיצונית".
"האשמות שקריות, דמוניות, או סטריאוטיפיות נגד היהודים כולם או לגבי כוחם של היהודים כקולקטיב, כגון המיתוסים בדבר מזימה יהודית גלובלית או על כך שיהודים שולטים בתקשורת, כלכלה, ממשלה או מוסדות חברתיים אחרים. האשמת היהודים כעם על כך שהם אחראים לעוולות אמתיות או מדומיינות שנגרמו על ידי יהודי בודד או קבוצת יהודים או אפילו פעולות של לא יהודים.
"הכחשת ההיקף, המנגנונים (דוגמת תאי הגזים) או הביצוע המכוון של רצח העם היהודי בידי גרמניה תומכיה ועוזריה במהלך השואה האיומה. וכן, האשמת היהודים כעם או את ישראל בהמצאת השואה או בהגזמת היקפה.
"האשמת אזרחים יהודים על כך שהם נאמנים יותר לישראל או להעדפותיהם לכאורה של יהודים בעולם מאשר לאינטרסים של מדינתם. הכחשת זכותם של היהודים להגדרה עצמית, לדוגמא על ידי הטענה כי קיומה של מדינת היהודים היא גזענית. או שימוש במוסר כפול כלפי ישראל ודרישה ממנה לנהוג בצורה שאינה נדרשת מאף מדינה דמוקרטית אחרת.
"שימוש בדימויים ובסמלים של האנטישמיות הקלאסית, כגון עלילת דם, כדי לתאר את ישראל או את הישראלים, וכן השוואה בין מדיניותה של ישראל לבין המדיניות הנאצית או הטלת האחריות על מעשיה של ישראל על כל היהודים".