בדיון על הפגנת הנשים במהדורת הלילה של חדשות 2 אמש (שלישי), שאלה העתונאית הימנית גלית דיסטל אטבריאן שאלה שהותירה את המנחה, דוריה למפל, ללא מענה. השאלה נגעה לאופן סיקור תקיפתה האכזרית של תושבת נתניה, אולימפיה חביב, בידי מסתנן.
להלן חילופי הדברים בין דיסטל, למפל והפאנליסטית השנייה, אשת השמאל הקיצוני אמילי מועטי, לשעבר יועצת תקשורת של הרשימה הערבית המשותפת.
דיסטל: שימו לב איזו אנומליה קרתה הערב. נשות עוטף התחנה המרכזית היהודיות ביקשו להיות קול בהפגנה היום. ענו להן שיש כבר נציגה מדרום תל אביב והנציגה הזו היא אריתראית.
עכשיו דוריה אני רוצה להפנות את השאלה הזאת אליך. איך קורה שסילבנה צנגאי נרצחת והיא פותחת מהדורות שלושה ימים. אבל חודשיים לפני, אולימפיה חביב נחבטת בראשה והופכת לצמח מדמם והיא לא פותחת אף מהדורה?
את רוצה שאני אענה לך מה ההבדל בין שתיהן? אחת אריתראית והשניה יהודיה. אם אתן באות ואומרות לי, 'כולנו נשים, אין פוליטיקה', תתנהגו בהתאם".
למפל: "אני לא מסכימה עם המסקנה שלך אבל אני בהחלט חושבת שהסיפור של אולימפיה חביב לא קיבל מספיק סיקור בפועל".
דיסטל: יש לך הסבר לזה? יש הסבר לזה?
למפל: [מהססת לאורך כמה שניות, מסמנת בידה "איני יודעת"] אני לא חושבת שזה טמון בזה שזה היא יהודיה, זה בטוח.
למתקדמים בלבד
כעת נסביר את רובד הרקע הסמוי שמסתתר כאן, למתקדמים בקרב קוראינו.
התנועה הפמיניסטית הצליחה לגייס אליה את כלל העתונאיות הישראליות, חוץ מבודדות כמו דיסטל, ועירית לינור. אבל חלקן יותר "מורעלות" וחלקן פחות. נשות שמאל בתקשורת (כמו מועטי) משמשות כמתווכות בין התנועה לבין העתונאיות האחרות, ושומרות עליהן שלא יסטו מהקו הפוליטי הפמיניסטי. על עתונאיות פחות מורעלות כמו דוריה למפל מופעל לחץ תמידי לזרום עם העדר.
מה שגלית דיסטל עשתה זה לנסות ולשבור את הכוח המהפנט של התנועה על למפל. היא הפעילה עליה לחץ נגדי ודרשה ממנה לחשוב לבד, למה בעצם התקשורת לא מכסה כראוי מקרים כמו אלה של אולימפיה חביב, מתוך תקווה שבמקרה הדומה הבא, לא עלינו, הסיקור ייעשה על סמך שיקולים חדשותיים ולא על סמך שיקולי תעמולה פמיניסטית.
הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה