שלום עולמים
שלום עולמיםצילום: יוסי צבקר

תיאטרון אספקלריא מיטיב עם הציבור שומר המצוות. כבר בכניסה במבואה לאולם, כשישבתי עם נכדי יכלתי להבחין שמרבית הקהל הינם דתיים וההבנה היתה ברורה שכל התוכן בה יהיה ראוי.

ואכן כך זה לאורך 80 הדקות של ההצגה החדשה 'שלום עולמים'.

זהו שלום בין שני עולמות שכל כך מתאים לימים הללו שבהם אנו מבקשים " ותן טל ומטר על פני האדמה". מסתבר שלא לכולם זה מובן וישנו חלק בעם שדווקא אינו רוצה בגשם.

חתן פרס נובל ש"י עגנון, היטיב להביא את הסיפור הזה, לראשונה בעיתון הארץ בשנת תש"ב.

"צרה גדולה באה על המדינה. השמיים לא הורידו גשמים והארץ לא נתנה יבולה. גיבורים נעשים חלשים וחלשים חולים מן הרעב וחולים נמקים ומתים. צריכה היתה המדינה להקדים עצה לפורענות, אבל בני המדינה מחולקים לשתי כיתות: לכסויי ראש ולגלויי ראש. וכל שכת אחת מבקשת, שנייה מעכבת".

וכך בדברים אלו פותחת ההצגה ומציגה שתי כתות. כת כסויי הראש, כת גלויי הראש ואדם אחד שנע בין לבין.

וכך האדם האחד, אשר איננו מכסויי הראש ולא מגלויי הראש, אלא סתם אדם שמצוקת הרעב הביאה אותו לבקש את עזרת מנהיגי הציבור, נדחה מפניהם משום שעסוקים היו במריבותיהם הפנימיות.

בחוסר אונים, הלך ועשה מעשה חוני והתפלל על הגשמים. מכאן והלאה מתחילה מסכת קומית המתארת התנהלות אזרחית-פוליטית כושלת שכל מטרתה היא למנוע מאותו אדם, היחיד, מלעשות מעשה.

ציון אשכנזי עשה כאן עבודת בימוי נפלאה, כאשר הוא משחק על הבמה עם שתי הכתות ועם האדם האחד, חגי לובר הביא את הרעיון לקרשי הבמה, אורית ליכטנשטט-גל, כתבה את המחזה והתוצאה מעניינת, שונה ומקורית ומוכיחה שאפשר לעשות הצגות טובות לפי ערכי היהדות והמצוות.