התחלה/ כסלו תשכ"ד, ראש העין. בן שני במשפחה של תשעה ילדים. האב היה מזכיר של המועצה הדתית, והאם עקרת בית. "היא הייתה צריכה לגדל את כולנו".
ראש העין/ "לא דומה למה שהיא היום. זו ראש העין הוותיקה, כולם היו תימנים חוץ מהרופא והרוקח. הייתה אווירה מדהימה. כולם חברים של כולם, כולם בני משפחה, דודים ודודות, סבא וסבתא. אווירה של שבט ולכולם יש משפחות גדולות".
סבא שלמה/ בכל יום בשובו מהגן היה הולך ללמוד איתו תנ"ך. "הוא על כורסא ואני על הכיסא ובינינו תנ"ך. כל יום היינו לומדים שני פרקים. הייתי רוטן: מתי אצא לשחק? סבא היה אומר לי: כשתגדל".
לימודים/ 'יסודי התורה' של אגודת ישראל. "המורים היו חרדים. איזו טביעת עין הייתה להם, איזו אהבת תורה. המורה שמואל, שלימד אותי בכיתה א', השריש בנו את אהבת הלימוד ואהבת התורה. המורים הכירו את התלמידים לפניי ולפניי. קודם החינוך, אחר כך הידע".
יוצא דופן/ בתום היסודי כולם הלכו לישיבות חרדיות, ורק הוא לקריית יעקב הרצוג. "אבי זיהה שיש לי רצון ללמוד ואמר 'למה שלא תעשה בגרות'". האב גם רצה שייפתח לעולם. "הוא אמר: רק כשתיפגש עם אנשים גדולים - תצליח. הוא צדק".
לצמצם את הפער/ "הגעתי עם חסך אדיר, לא ידעתי מילה באנגלית". היה לו רב אחד, שנתן לו טיפים להשלמת הידע. "השלמתי את הפערים. זו הייתה החלטה נבונה". מהמכינה הוא המשיך למדרשיית נועם בפרדס חנה.
ההצעה/ בכיתה י"א ניגש אליו הרב יהושע יגל, ראש המוסד שחינך אותו באותה שנה. "הוא שאל: 'אתה תימני?'. עניתי לו: 'ברור'. הוא אמר: 'אני מזהה כבר תקופה ארוכה, שיש כל מיני פסוקים שמצוטטים בגמרא ואתה היחיד שמכיר אותם. אני רוצה שתיגש לחידון התנ"ך העולמי'". ההצעה דווקא לא קסמה לו. "אמרתי לו שאני לומד מתמטיקה מוגברת ופיזיקה מוגברת, ואין לי זמן לנשום". הרב פטר אותו מסדר ערב והעיסקה יצאה לפועל.
הקסם/ "פתאום כל הפסוקים שלמדתי אצל סבא שלי עלו בי. החבר'ה היו עושים ממני צחוק. הם היו אומרים פסוק, ואני הייתי אומר מאיזה ספר ואיזה פרק הוא. הבקיאות שגיליתי הפחידה אותי. הבנתי מה הכוח של גירסא דינקותא". בכל החידונים - הבית ספרי, המחוזי, הארצי והעולמי - הוא זכה במקום הראשון. "הייתי החתן הראשון ממדרשיית נועם, וזה היה כבוד לישיבה".
דרך חיים/ "אני ראיתי בזה עוד שיא, אבל מה' מצעדי גבר, לא שיערתי שזה יכוון את מהלך חיי". ישראל סדן, מנכ"ל מוסדות המדרשייה, הזמין אותו לביתו בסוכות. "הוא היה אבי האינטגרציה. הוא אמר לי שכשההזדמנויות שוות, התוצאות שוות. הוא אמר: 'הזכייה פתחה לך דלת, תעצים את עצמך', ונתן לי קונקורדנציה, שלא ידעתי לבטא את שמה".
הסדר/ השלב הבא היה בכרם ביבנה. "בשנים האלה למדתי, לצד הגמרא, פעמיים את כל דעת מקרא. זו הייתה אחת התקופות היותר יפות בחיי. רק יושב ולומד תורה ומגלה את הצדדים היותר עמוקים של התנ"ך". ברקע התחוללה מלחמת לבנון הראשונה, ואחד מנעדרי קרב סולטן יעקוב היה תלמיד הישיבה. "זו הייתה שריטה ענקית".
פשוט שריונר/ שירת בשריון, וגם שם זכה בחידון צה"ל. "האוגדונר נתן לי פרס - אוצר פירושי רש"י, שכל תלמיד מקבל. אמרתי לו: 'יש לי כבר את הספר הזה'. הוא החליף את הפרס בלימודי נהיגה על חשבון צה"ל. זו הייתה מתנה משמעותית".
החידון הראשון/ הפעם הראשונה שבה חיבר את השאלות לחידון התנ"ך הייתה כשמלאו לו 24 שנים. מייסד החידון, פרופ' חיים גבריהו, קרא לו ואמר: "כל עוד אני חי, אני רוצה לראות שאתה ממשיך ועושה". הגיל הצעיר והמעמד הנכבד גרמו לו "לפיק ברכיים".
להיות רלוונטיים/ הוא נעזר במחברי השאלות הטובים שהיו אז, ובמיוחד בשאול דוד, "המפיק של החידון והרוח החיה שלו. על כתפיו עשיתי את השנים הראשונות". המפיק גם הצעיד את החידון לכיוון של קליפים וסרטונים. "הוא אמר שהתכנים לא ישתנו אבל הכלים צריכים להשתנות".
נח"ת/ באותה תקופה החידונים התנהלו על ידי החברה לחקר המקרא. פרופ' גבריהו ראה שרק חובשי כיפה ניגשים לחידון התנ"ך, ואמר: "יש מאות אלפי תלמידים שאינם דתיים, ואני רוצה שגם הם יגיעו". כך הוקם ארגון נח"ת, על ידו ועל ידי חברי צוות נוספים. "הקמנו את ארגון נוער חובב תנ"ך. היינו עושים סופי שבוע מרביעי ועד ראשון, שנסובו סביב התנ"ך. היו שם תלמידים דתיים וחילונים. כל אלה התחילו להגיע לחידונים. זו הייתה הפריצה הגדולה".
הדתה/ ב-13 השנים האחרונות אני עורך חידוני תנ"ך בבתי ספר ממלכתיים, מדן ועד באר שבע, ורואה את הצימאון. החידונים בבתי הספר האלה הם ברמה לא פחותה מזו של בתי הספר הדתיים, וכל המשפחה מגיעה לעודד. אם יש גשר אחד שלא הרסו אותו, זה התנ"ך. כשאתה נוגע באנשים הסכר נפתח, כל הבלבולי מוח על הדתה בכלל לא קיימים. זה רק כדי למלא שעות שידור".
תורה בלתי נדלית/ כבר יותר מ-30 שנה הוא מחבר את חידוני התנ"ך. "אני ניגש בכל פעם כמו נייר חלק ומבקש מריבונו של עולם 'תן לי רוח חדשה'. אני יושב עם דף, עט ותנ"ך, פותח למשל ספר שופטים וכותב שאלה. גם כשאני קורא את ספר שופטים בפעם ה-2001 אני רואה בו אור חדש. התנ"ך הוא טקסט אלוקי. זה לא קורה לי עם טקסטים אחרים, שאותם אני ממצה אחרי שלוש או ארבע שנים ולא מסוגל להוציא מהם יותר חידונים".
מנהל מתנ"ס/ הוא למד חמש שנים ראיית חשבון בבר אילן, אבל המקצוע לא ממש משך אותו. בשנת תשמ"ח פנה אליו גדליה שרייבר, איש ציבור מירושלים, שבשעתו הטריח את עצמו ובא לחגוג את הזכייה שלו בחידון התנ"ך, אף שלא הכיר אותו. כעת הציע לו לנהל את מתנ"ס 'תקוותנו' בצפון תל אביב. "הוא אמר: אני רוצה שתעשה חידוני תנ"ך לכל חניכי המתנ"סים שלנו. ביום הראשון הניהול יהיה לך קשה, אבל אחר כך תסתדר".
סמנכ"ל הרשת/ כך אכן היה, והתנ"ך הפך גם הוא לנדבך מרכזי בעשייה. "עם הזמן הייתי סמנכ"ל חינוכי של הרשת, שכללה 15 מתנ"סים. היא הייתה כתובת לילדים במצוקה. עשינו אימפריה של חידונים".
מנהל אגף החינוך בראש העין/ את התפקיד הזה מילא "בתקופה שבה אוכלסו שכונות חדשות בראש העין. החינוך הוא אספקלריא של העיר. אלה היו שנים סוערות, תקופה אדירה ואיכותית בחיי, אבל אז קיננה בי התחושה שלא נשאר לי מקום לנפש. זו הייתה עבודה תובענית. החלטתי שאני עוזב והולך לעשות חידונים, למרות שהיו לי כבר כמה ילדים".
החצי השני/ חגית. אפילו אותה הוא הכיר בעקבות אחד מחידוני התנ"ך. "אשתי והמשפחה שלה זה מפעל הפיס של החיים". חגית היא מורה ותיקה באולפנת בני עקיבא בפסגת זאב.
הברכה/ חמש בנות ובן, "כולם חייבים לדעת תנ"ך, למרות שאסור להם להשתתף בחידונים". עדי וחן הן תאומות. עדי היא מורה וחן קלינאית תקשורת, הילה סטודנטית להוראה, גילת לומדת פסיכולוגיה באריאל, תמר היא תלמידה באולפנה במעלה אדומים, הראל שלמה - על שם הסב שלימד אותו תנ"ך - לומד בנועם בנים.
אלוף האלופים/ הוא חיבר את השלב הפומבי של החידון שהתקיים בשבוע שעבר. "החידון הלחיץ אותי, כי ידעתי שכל אחד מהמתחרים הוא העיפרון הכי מחודד שיש. אלה היו חודשיים קשים בשבילי". המעמד היה מרגש, "מפגן של לימוד תורה. הצעיר ביותר זכה, האישה היחידה הייתה סגנית". את הלומדים האלה הוא מעריך במיוחד, משום שהם אנשים עובדים ובעלי משפחות. "כשמישהו יושב ולומד ובן או בת הזוג שלו והילדים רואים אותו, זו מתנה גדולה למשפחה. אני באמת מאמין שכולם זכו".
אם זה לא היה המסלול/ "הייתי רואה חשבון באיזה משרד, תקוע עם דו"חות רווח והפסד, חסר כל לחלוחית של הנאה ועניין".
במגרש הביתי
בוקר טוב/ קם ברבע לשבע, "תפילה, מאפייה, שם אני קונה לחמניות, מכין סנדוויצ'ים לכולם, כל אחד לפי בחירתו, ומקפיץ לבית הספר". אחר כך הוא נוסע ברחבי הארץ ומעביר חידונים במגוון נושאים. בעונה הנכונה הוא יושב ומחבר את השאלות לחידון התנ"ך.
אוכל/ "מרק תימני אצל ההורים". בשבילו מדובר בהרבה יותר מאוכל.
פנאי/ טיולים "רק בארץ". בכל חול המועד לוקחים את המשפחה, כולל הבנות שנישאו והחתנים, ונוסעים.
דמות מופת/ "מפאת עבודתי אני מכיר הרבה אנשים דגולים, במיוחד כאלה מהדור הקודם, בכל אחד מהם ראיתי אב רוחני". אבל דמויות המופת המרכזיות הן ללא ספק ההורים. "הם הדוגמה והסמל לי ולכל אחיי. הליכות החיים והחסד של שניהם זה משהו שאני לא רואה הרבה. הם מורמים מעם בזה. התכונה הכי דומיננטית אצל כל אחד מהנכדים היא החסד, וזה בא מהם".
אחזקת הבית/ התפקיד הוא שטיפת כלים. "כשהבנות היו קטנות גם שטפתי את הבית, אבל היום הן עושות את זה".
שבת/ "אי של שפיות". במהלך השבוע כולם לחוצים, "כשמתקדשת השבת הכול נשאר בחוץ. הלחצים, הדאגות, מה הספקתי ומה לא". בשולחן יש זמירות ודברי תורה שכל אחד אומר, וסביבו יושב מספר משתנה של אורחים. "הבנות מזמינות חברות, וגם מי שנתקע - בא. אשתי מבשלת הרבה וטוב וזה מספיק לכולם". ולמרות שהוא עוסק כל היום בתורה, "לשבת אני מקדיש לימוד מיוחד, לא מה שאני לומד ביום חול".
משאלה/ "כתוב בתהילים 'תחת אבותיך יהיו בניך'. כל אחד רוצה שהבנים שלו והצאצאים שלו ימשיכו את הדרך. משאלת ליבי היא שמה שלקחתי מהוריי ימשיך לדור הבא, וימשיכו גם הם בדורות הבאים בתורה ובמידות. למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם".
כשתהיה גדול/ "אני רואה את עצמי היום בשליחות, מעמיד תלמידים הרבה לתורה ותנ"ך. החלום שלי הוא שפעם יהיה לי זמן לעצמי, ואז אחזור ואלמד בין כותלי הישיבה. אשב מבוקר עד ערב ואלמד תורה. לימוד תורה והחיבור לתורה נותנים לי תחושה של חיבור למשהו עליון".
לתגובות: ofralax@gmail.com