מנדי גרוזמן
מנדי גרוזמןצילום: מירי שמעונוביץ

עם היוודע דבר פטירתו הטראגית של הזמר והיוצר יגאל בשן, חיפשתי, כמו כל עיתונאי מגזרי טוב, זוויות בדמותו הקשורות לאנ"ש.

התוצאה הראשונה שהצלחתי לדוג הייתה השיר "עושה שלום במרומיו", שבשן העפיל איתו למקום השני בפסטיבל הזמר החסידי הראשון. הלחן הוא של נורית הירש, ומאז מילות סיום הקדיש והלחן הפופולרי הפכו למקשה אחת ממש. בעקבות הגילוי ביקשתי לדעת יותר על תחרות הזמר החסידי, אירוע תרבותי מתמשך שנכח כאן בישראל, ואיננו עוד.

ובכן, פסטיבל הזמר החסידי החל את דרכו כיוזמה של רשות השידור שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים, פעל במלוא העוצמה בשנות השבעים, והלך וגווע בשנות השמונים עד שהגיע לסוף דרכו. הקונספט היה בדומה לפסטיבל הזמר, כוכב נולד של אותם הימים. אבל לא נערים זמירים התמודדו בתחרות ההיא, אלא השירים עצמם, שהיו חייבים כולם להיות חדשים. הזמר החסידי, אם כן, לא היה נעימות חסידיות קיימות, אלא לחנים שחוברו בשביל הפסטיבל. תנאי הסף להיותו של השיר מתאים להיחשב זמר חסידי, היה שהטקסט עצמו יילקח מהמקורות. מבחינה מוזיקלית לא היו תנאים, אבל האזנה למגוון מהשירים הזוכים מלמדת שמרביתם כן מתכתבים במידה עם סגנון הניגונים החסידיים. במחשבה נוספת, המוזיקה הישראלית בראשית ימיה שאבה לא מעט מעולם הנגינה החסידי ומתרבות הכליזמר, כך שהדמיון הזה לא מיוחד רק לשירי פסטיבל הזמר החסידי.

במקביל לפסטיבל הזמר החסידי, החל להיערך גם פסטיבל הזמר המזרחי. אחרי פסטיבל הזמר הכללי, שכמו כל גופי המדינה דאז ניסה להתיך את השבילים השונים בעם לכור אחד, שני תתי הפסטיבלים הללו סימנו את הדרך החדשה שאליה ישראל הולכת: לא כור היתוך אלא סלט. כששאלתי את יוסי כסיף, מוותיקי רשת ג', על המניעים שהובילו את אנשי הרשות לכיוון החדש, הוא הסביר שכרשות שידור ציבורית הם ראו חובה להנגיש סוגות מוזיקליות שקיימות בישראל לכל חלקי העם. אבל מעבר לכך, הוא הוסיף, מדובר היה בתהליך חיפוש זהות של המוזיקה הישראלית. מכיוון שמבחינה מוזיקלית אין אפיון ברור לשיר ישראלי, זה היה ניסיון לחזור למקורות שמהם הוא שואב השראה, לבודד אותם, להכיר אותם יותר, ולאחר מכן לשפוך אותם מחדש אל העולם המוזיקלי של כולנו.

פסטיבל הזמר החסידי צמח בשנים שבהן ההבדלים התרבותיים בין הקהלים בישראל היו קטנים יותר. בהכללה גסה אפשר לומר שלחרדים של שנות השישים היה דוד חילוני (לחרדים של ימינו יש אח של סבא חילוני, אולי), והחילונים של אז היו בנים ליהודים שגדלו בעיירה. הפסטיבל היה נקודת ממשק, שהשפיעה לא רק על הקהל הכללי שנהנה ממוזיקה שהזכירה לו את בית אבא, אלא במידה רבה תרם להיווצרותו של עולם המוזיקה החסידית הפופולרית שרווחת מאז בציבור החרדי והדתי. קרליבך הלחין לפחות שיר אחד לכל פסטיבל, צמד רעים זכו בו לבמה מכובדת, ואפילו להקת ישיבת התפוצות כיכבה. ההצלחה של שירים חסידיים קליטים הביאה אומנים דתיים להמשיך עם הז'אנר המוכר לנו כיום.

כולנו השתנינו מאז. המגזרים החליפו דור וההבדלים התרבותיים מתרחבים. אבל כשמביטים מה התרחש פה לא כל כך מזמן, מגלים שבסך הכול מדובר בהבדלים טריים מאוד. אפשר להירגע, לא כל כך מהר הופכים למדינה אחת לשני עמים. נקודות ממשק תרבותיות עדיין קיימות. המוזיקה היהודית האלטרנטיבית החלה כביטוי של אומנים בעלי תשובה שיצרו לקהל הדתי, ומאז פסקה לשמש אלטרנטיבה בלבד, חדרה ללב המוזיקה הישראלית מצד אחד, והשפיעה מאוד על המוזיקה החסידית מצד שני. אירועי 'צמאה' גם הם משמשים כמתווכים בין עולמות מוזיקליים עתיקים לקהלים חדשים, וכמוהם מפעלים תרבותיים נוספים.

מה שהיה לא יהיה. יהיה טוב יותר ומפותח יותר. חשוב לדעת מה היה כדי להצליח להתקדם, לא כדי להסב ראש לאחור. אישה שהייתה נשואה לאחד בשם לוט ניסתה להביט לאחור והפכה לנציב מלח. לא כדאי. פסטיבל הזמר החסידי לא יחזור, וטוב שכך. כמו כלל המוזיקה ששלטה בישראל דאז, גם הוא היה בעל אופי מאוד אשכנזי. נעימות בעלות גוון פיוטי לא נשמעו בו, למרות שגם הן כידוע מחוברות למילים מהמקורות. פסטיבל הזמר היהודי הוא הדבר הבא, ויהיו בו מארשים חסידיים לצד פיוטים, וגם סתם מנגינות ומילים של כותבים ישראלים.

או במילים פשוטות: אם מוטי שטיינמץ שר דואט עם ישי ריבו, וישי ריבו שר דואט עם שלמה ארצי, זה רק עניין של זמן עד ששטיינמץ וארצי ייפגשו.

לתגובות: [email protected]