אג'נדות עליך ישראל

נשים שסבלו מאלימות זה באמת נורא. אבל מכאן ועד ליצור מצג שווא ותמונה כללית שהמין הנשי מותקף על ידי המין הגברי, הדרך ארוכה

אסתי רמתי , ה' בטבת תשע"ט

אולי כדאי להרחיב את ההגנה לכל מי שזקוק לה, בלי הבדלי דת, גזע ומין.
אולי כדאי להרחיב את ההגנה לכל מי שזקוק לה, בלי הבדלי דת, גזע ומין.
איור: עדי דוד

בימים כתיקונם אני לא כל כך מחוברת לערוצי התקשורת הכלליים, אך השבוע נאלצתי לשמוע במשך שעות את שידורי הטלוויזיה הישראלית. החוויה הלא מרנינה הזאת הזדמנה לי בדיוק ביום המאבק באלימות נגד נשים.

"24 נשים נרצחו השנה על ידי בני הזוג או קרובי משפחה אחרים! זה בלתי נתפס!", כך חזרו השדרנים והשדרניות בקול מזועזע מדי רבע שעה, בשידור ישיר ממחאות שהתחילו בעשר עשרים וארבע ונמשכו עשרים וארבע דקות. הם ראיינו נשים שעברו התעללויות כאלה ואחרות, ובלי טיפת ציניות, זה באמת נורא. יצא לי להיתקל בסיפורים כאלה גם במגזר שלנו, וצריך להילחם בזה בכל הכוח. אבל למה לעבוד עלינו בעיניים וליצור מצג שווא כאילו כולן נרצחו על רקע אלימות במשפחה, עם דגש על בן הזוג?

באתר 'הארץ' (אין לך אתר שאין לו שעה) יש פירוט מדויק מי הנרצחות, מאיזה מוצא הן, מי החשודים ברצח וכו'. אכן, 24 נשים נרצחו השנה על ידי בן משפחתן. בעצם לא בטוח - ארבע נרצחו על ידי אלמונים, כשאחת אולי בכלל מתה ממנת יתר, ועוד אחת נרצחה על רקע סכסוך בין ארגוני פשע. מתוך 19 הנותרות, ארבע נרצחו על ידי הבן, ביניהן אישה בת 91 שבנה החליט להתאבד וחשש שלא יהיה מי שיטפל בה. 11 נרצחות השתייכו למגזר הערבי, והחשודים הם בעיקר אחים וקרובי משפחה - ובמקרה אחד קרובת משפחה. שתיים הן אזרחיות זרות. בכל אופן, אם ספרתי טוב, הגעתי לחמש נשים יהודיות שנרצחו על ידי בני זוגן בהווה או לשעבר (ואם לא מסתדר לכם החשבון, יש נשים שמופיעות בכמה קבוצות השתייכות).

אז רצח הוא רצח הוא רצח ולא משנה של מי, אבל הפנקסנות הזאת בכל זאת חשובה. כי תסכימו איתי שהתופעה הקשה של רצח על רקע כבוד המשפחה במגזר הערבי היא תופעה תרבותית שונה מתופעת הבעל או הגרוש המתעלל, וגם היא תופעה שונה משל חולי נפש שרוצחים מאן דהוא בהתקף פסיכוטי. כל ביטוי אלימות שכזה דורש טיפול ממוקד המתאים לו, והתמונה הכללית של המין הנשי המותקף על ידי המין הגברי קצת מתערערת.

אלימות דוּ"צ

לפני הרבה שנים מכר שלנו, בחור חרדי עדין במיוחד, התחתן עם בחירת ליבו. בתוך כמה חודשים השניים התגרשו, ואז נודעו לנו פרטי הסיפור: הבחורה לא הייתה בריאה בנפשה, והיא הייתה אלימה. היא נהגה להשליך על בעלה הטרי חפצים, לצרוח עליו שעות ולנעול אותו מחוץ לדירה. למזלו הוא הצליח לברוח מהזוגיות האומללה בהקדם, אך לא כולם בני מזל כאלה.

יצא לי לשמוע לאחרונה כמה פעמים את רונית דרור, דוקטור לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, שלטענתה מחקרים של עשרות שנים מוכיחים שנגע האלימות במשפחה הוא לא רק עניין גברי. הנה הנתונים המפתיעים: במחצית מהזוגות שיש אצלם אלימות פיזית (שהם שישה אחוזים מהאוכלוסייה) שני הצדדים אלימים. המחצית השנייה מתחלקת שווה בשווה בין הצלע הנשית לצלע הגברית. כן, מה ששמעתם, נשים אלימות לא פחות מגברים במערכת הזוגית. ההבדל העיקרי והמשמעותי הוא בתוצאה - כשגבר מכה אישה מטבע הדברים זה כואב הרבה יותר.

האמת היא שכבר לפני כמה חדשים שמעתי את הנתונים האלה מפי פרופ' שרה בן דוד מאוניברסיטת אריאל, והרמתי גבה. גם בגלל שהורגלנו משחר נעורינו להאשים את הגברים, וגם בגלל שמהיכרות אישית, נשים נראות לי עדינות יותר מטבען. אז יכול להיות שבשביל כלל האוכלוסייה זה נכון, אבל כשזה מגיע למקרי קיצון של אלימות, כנראה שהמגדר לא ממש משמעותי. וכשאני חושבת על זה, בהחלט יצא לי להיתקל בנשים שהעדינות מהן והלאה.

האם כל הנ"ל אומר שלא צריך להילחם על זכות האישה להגנה מפני אלימות? בוודאי שלא, אבל אולי כדאי להרחיב את ההגנה לכל מי שזקוק לה, בלי הבדלי דת, גזע ומין.

כצעקתו

ואם כבר מדברים על אלימות, נהוג לומר שהיא איננה רק פיזית, אלא גם מילולית, רגשית ועוד. ומה חלקן של הנשים במקום הזה? לא בדקתי, אבל השבת שמעתי כמעט ממקור ראשון סיפור מטריד מאוד. להגדרתו של הגבר כאלים ושל האישה כקורבן יש השלכות רבות, חלקן הלא מבוטל קשור לגירושין. חבר של קרוב משפחה שעומד להתגרש הגיע אליו המום אחרי מפגש עם עורך הדין של אשתו - שם איימו עליו שאם לא יוותר על זכויותיו בנכסים המשותפים, אשתו תגיש נגדו תלונת שווא על אלימות. תלונה אחת כזאת מספיקה כדי להרחיק אותו באופן אוטומטי מהבית ומהילדים. כבר מזמן שמעתי על תלונות השווא כשיטה, והנה מתברר שלגמרי כצעקתה. או במקרה הזה, כצעקתו.

עוד שתי מילים על חיסונים

מבין כל הטענות שהגיעו אליי בתגובה לטור הקודם, הנה שתיים שנשמעות לי הגיוניות. האחת היא שלא סביר שכל הרופאים והחוקרים ומערכות הבריאות ברחבי העולם משוחדים ומושחתים, והשנייה היא שלציבור הרחב אין באמת כלים לקרוא ולהבין מחקרים רפואיים, שחלקם כלל אינם נגישים אליו. אני בכל זאת חושבת שתמיד טוב להיות עם עיניים פקוחות - אך מכיוון שמדובר לפחות בספק פיקוח נפש, כדאי לשתף בלבטים דמות אמינה עם ידע רפואי רב משלנו. אפשר רק לקוות שהיא תשכיל להרגיע את החששות, ולא לבטל אותן במחי יד.

לתגובות: eramati@gmail.com