"בזמן השבעה של משפחת שבח בחוות גלעד, יוסי דגן ואנשי המועצה לחצו מאוד על כל שר שיצא מהבית, שיגיד מול המצלמות שהוא קורא להסדרה מיידית של היישוב. אחרי שהשר גלנט יצא, והרכב שלו התחיל לנסוע, שני נערים התחילו לצעוק לעברי ולקלל אותי, למה אנחנו משתמשים בדם של רזיאל הי"ד בשביל להשיג דברים מהממשלה. שאלתי אותם: 'אתם לא גרים פה, נכון? כי אם הייתם חיים פה, עם הפסקות החשמל וכל הבעיות שיוצר המצב של מאחז בלתי חוקי, לא הייתם מדברים ככה'".
את הדו-שיח הטעון הזה, שניהל סגן ראש מועצת שומרון דוידי בן ציון עם שני נערים בחוות גלעד, מנהלת ההתיישבות בתוך עצמה כבר כמה שנים. הפיגועים, למרבה הצער, לא נפסקים, ומזה כמה שנים שמנהיגי ההתיישבות יצרו משוואה ברורה: כל פיגוע צריך להביא אחריו בנייה, תכנון או הסדרה של היישוב שבו או בסמוך לו אירע הפיגוע.
קשה להצביע בדיוק על הנקודה שבה התחיל הריטואל הזה. המוטיב של הרחבת ההתיישבות כמענה לטרור ולרצח מלווה את מפעל ההתיישבות ביו"ש כבר מראשיתו, בעיקר כאשר בשלטון היו ממשלות ימין. בשנת 2011, אחרי הפיגוע שבו נרצחו חמישה מבני משפחת פוגל באיתמר, טבע נתניהו את המשפט הקליט "הם יורים – אנחנו בונים". המשפט הזה לא הניב פעולה מעשית בטווח הזמן הקרוב. אך הבטחות לבנייה והסדרה ניתנו מאז פעמים רבות על ידי ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון לשעבר ליברמן ושליחיהם השונים.
ביום ראשון השבוע התרחש בצומת עפרה פיגוע ירי שבו נפצעו שירה ועמיחי איש-רן, והרופאים נאלצו ליילד את תינוקם קודם זמנו. בבוקר שלמחרת כבר גברו הקולות מתוך היישוב עפרה שקראו להסדיר את מעמדו. ממחאה מקומית התגברו הקולות לדרישה של ראש המועצה ומועצת יש"ע, והגיעו עד לקריאתם של השרה שקד ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לראש הממשלה, לפעול מיידית להסדרת היישוב עפרה. בעקבות הדרישה, שהצטרפה לעשרות הדרישות וההבטחות שנשמעו בנסיבות דומות, חזרנו לבדוק אילו הבטחות שניתנו בשנים האחרונות יושמו בשטח, ואילו התגלגלו אל פח ההבטחות הענקי של הפוליטיקאים בישראל.
הדירות נבנות, התב"ע תקועה
ביוני 2016 חדר מחבל לשטח הסמוך לקריית ארבע, פרץ לחדרה של הילדה הלל אריאל הי"ד ודקר אותה למוות. במהלך השבעה הגיעו שר הביטחון ליברמן וראש הממשלה נתניהו לנחם את המשפחה, והודיעו כי יחדשו מכרז שהוקפא לבניית כ-50 דירות בקריית ארבע. בנוסף לכך, מעיד ראש מועצת קריית ארבע דאז, מלאכי לוינגר, הם התחייבו בפניו לקדם תב"ע לשטח המכונה גבעה 18 – השטח שבו נמצא ביתה של משפחת אריאל, סמוך לגבעת החרסינה. "50 הדירות כבר בשלבי בנייה מתקדמים", מספר לוינגר היום, "אך בכל הנוגע לקידום תב"ע לא שמענו מאז דבר מראש הממשלה ושר הביטחון".
שנה מאוחר יותר אירע הטבח הנורא בבית משפחת סלומון בנווה צוף. אנשי היישוב בסיוע המועצה הקימו שכונת קרוואנים בשם נווה אח"י לזכר הנרצחים, ודרשו מממשלת ישראל לקדם את בניית השכונות המאושרות בתוך היישוב, ולתכנן חיבור של היישוב אל צופית – מתחם הסמוך ליישוב שבו שוכנת מכינה קדם צבאית. הדרישות, במקרה הזה, לא הבשילו אפילו לכדי הבטחה, והמצב בנווה צוף נותר כשהיה.
הפיגוע הבא בשרשרת היה רצח הרב רזיאל שבח הי"ד בכניסה ליישוב חוות גלעד. הרב שבח נרצח בתוך רכבו מיריות שנורו עליו מרכב חולף, והשאיר אחריו אלמנה ושישה ילדים. במהלך השבעה הפעיל ראש המועצה יוסי דגן לחץ אדיר על כל אחד מהשרים שבאו לנחם להתחייב לפעול להסדרת חוות גלעד. גם האלמנה, יעל שבח, העלתה את הדרישה בצורה נחושה, זאת לאחר שהתעקשה שבעלה ייקבר ביישוב. בזה אחר זה ניצבו השרים מחוץ לבית המשפחה, כשהם מכריזים כי יפעלו להסדרת היישוב חוות גלעד. הפעם המאמצים נשאו פרי חלקי. כחודש לאחר הרצח התכנסה הממשלה והחליטה עקרונית על הסדרת היישוב. אומנם ההחלטה היא החלטה היסטורית, אבל מאז ההתקדמות בשטח די איטית. קיימים קשיים משפטיים, מאחר שחלק מהאדמות שעליהן בנוי היישוב נחשבות לקרקע פרטית של פלשתינים.
שבוע בלבד חלף עד לרצח הרב איתמר בן-גל הי"ד בצומת אריאל. קהילת הר ברכה ביכתה את לכתו של אחד מהאנשים האהובים והמוכרים שלה, וכבר בהלוויה עלתה הדרישה להפוך את הר ברכה לעיר. בפועל, הוחלט להעלות במועצה את הדרישה להקמת 800 יחידות דיור חדשות. יואב הורוביץ, ראש הסגל של ראש הממשלה נתניהו, ישב בבית האלמנה במהלך השבעה ואמר לה: "אין לי במה לנחם אותך". מרים בן-גל לא התבלבלה וענתה לו: "יש לך במה לנחם אותי, אם תבנה ותפתח את הר ברכה זה ינחם אותי". הורוביץ הבטיח באותו מעמד כי ראש הממשלה יעשה כל שביכולתו כדי לבנות את הר ברכה. למעשה, הוא רחוק מלעשות כל שביכולתו. לדברי גורם בכיר במועצה האזורית שומרון, המועצה הגישה למינהל האזרחי תוכניות שכוללות 800 יחידות חדשות, ומשרד ראש הממשלה הוא שמתמקח ומבקש להוריד את המספר ל-200.
רק דרישות קונקרטיות
בחודש אב האחרון נדקר יותם עובדיה הי"ד בידי מחבל סמוך לבית הוריו ביישוב אדם שבבנימין, כשהוא בדרך להפתיע את אשתו לכבוד ט"ו באב. השר ליברמן היה נחרץ, ומיד אחרי הפיגוע הודיע על לא פחות מ-400 יחידות דיור חדשות שייבנו ביישוב. הוא אומנם טען שהן יועלו לדיון במועצת התכנון העליונה בתוך כמה שבועות, אך זה לא קרה. מבירור שערכנו עולה כי התוכניות עתידות להגיע בעוד שבוע וחצי לדיון במועצה, אשר מתכנסת אחת לכמה חודשים. במונחים של הבטחות בהתיישבות לא מדובר באיחור גדול.
גם לאחר הפיגוע שהתרחש לפני חודשיים, שבו נרצחו זיו חג'בי וקים לבנגרונד-יחזקאל, דרשו במועצת שומרון הרחבה של אזור התעשייה ברקן, שבו אירע הרצח. בפעם הזאת הדבר לא הבשיל אפילו להבטחה מצד איש בממשלה.
"צריך להבין שלהבטחות כשלעצמן אין שום ערך", מסביר גורם בכיר במועצת שומרון. "יש משוואה מאוד פשוטה: כשקיבלנו סתם הבטחות מפוליטיקאים, כמו אחרי הרצח של משפחת פוגל, לא יצא מזה כלום. רק כשזה בא עם מאבק עיקש וריכוז מאמץ יוצא מגדר הרגיל, אז זה מצליח. אחרי הרצח של משפחת הנקין, יוסי דגן התיישב על המדרכה מול בית ראש הממשלה והודיע שהוא לא חוזר הביתה, עד שהוא קיבל תוכנית מתאר ל-15 יישובים. כך גם לגבי הרצח של הרב שבח. היה שם לחץ בלתי פוסק על השרים, שהביא להחלטת הממשלה הזאת".
ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין, שרגיל גם הוא במאבקים מהסוג הזה, מסביר שכדי שלדרישות לחיזוק ההתיישבות בעקבות פיגועים תהיה תועלת מעשית, הן חייבות להיות קונקרטיות: "אין טעם סתם לגרום לשר הביטחון או לראש הממשלה להצהיר הצהרה, כדי שהציבור יירגע וישחרר קיטור. כשאנחנו ניגשים עם דרישה, זו דרישה מאוד ספציפית ומעשית, ואנחנו מציגים גם את הדרך איך לבצע אותה. במקרה של עפרה, לא היינו מעלים את הדרישה להסדרת היישוב אם לא הייתה בידינו חוות הדעת המאפשרת להפקיע את האדמות הפרטיות ובכך לפתור את הבעיה".
אך עם כל הלהט שבדרישה לחזק את ההתיישבות אחרי פיגועים, מדגיש דוידי בן ציון שהפן הביטחוני-צבאי לא נזנח: "אנחנו תמיד מעלים את שתי הדרישות, חיזוק הביטחון ופגיעה ברשות הפלשתינית, במשפחת המחבל ובסביבתו, ולצד זה חיזוק של ההתיישבות. צריך להבין שכל פיגוע כזה מוריד את המורל בהתיישבות. הצורך בהתקדמות הוא חיוני, הוא מעלה בחזרה את המורל. אחרי שעברה ההחלטה להסדיר את חוות גלעד, הביקוש למגורים שם עלה בצורה חדה. אנשים הבינו שיש אופק למקום, ורצו לגור בו. זה מעיר מחדש את ההתיישבות אחרי המכות הכואבות שהיא סופגת".