נח היה אוד מוצל מן השואה, אבל הוא היה בקטגוריה מיוחדת, כי הוא היה גם מה שאני אגדיר 'לוחם השואה'. כאדם צעיר שימש בלדר להצלת יהודים בצרפת ובלגיה, עד שנתפס על ידי הגסטאפו ונשלח לאושוויץ.
שני דברים ברורים מאליו, אחד - שהיו לו כוחות גוף ונפש מיוחדים. הוא היה אתלט, ספורטאי, ומעבר לחריפות שכלו היה בו כנראה רצון חיים כביר, משום שכמעט ואין אנשים ששרדו את מחנות המוות ואת אושוויץ, ועוד שרדו עם משפחתם. יש כאן תעצומות גוף ונפש ייחודיות במינן. בתעצומות הנפש האלה הוא שרד, הגיע לארץ, השתתף במלחמת העצמאות.
הדבר השני שהתווה את מהלך חייו, הייתה ההבנה הישירה שלו של גודל החורבן, גודל התקומה ומשמעות התקומה. בכל שיחה שלי עם נח, והיו לי כמה וכמה שיחות איתו לאורך השנים, הוא הבין שמדינת ישראל זה נס - אבל זה נס נרכש. זה לא נס מובטח משמים, לפחות לא לתפיסתו.
זה היה תלוי ברוח שלנו, והרוח שלנו יוצגה על ידי נח קליגר. כפי שאת אמרת איריס - האופטימיות שלו, האמונה שלו, הביטחון שלו בעוצמתו של עם ישראל, בעוצמתה של מדינת ישראל, ואני אוסיף: בצדקתה של מדינת ישראל.
נח היה לוחם צדק, נח היה חדור באש המוסריות והאמת, והוא לא עשה חשבון לאף אחד, אני חייב להגיד, הוא כתב את דעתו. לפני כשנה היה טקס לציון 75 שנים לגירוש יהודי פריז, בפריז, בנוכחות נשיא צרפת, וביקשתי מנח וז'קלין להצטרף אלי לציון הטקס הזה. ההתרגשות שלו הייתה כבירה. הוא הבין את המשמעות שאנחנו חוזרים כנציגיה של מדינת היהודים שקמה מן האפר והפכה לכוח עולמי עולה. הוא הבין את זה, הוא הבין את הכל.
הוא היה כותב את העיקר. הוא היה כותב באובייקטיביות מתוך עמדה. הוא היה כותב בהדר, בתקיפות וגם במקצועיות שהיו תפארת לעיתונות הישראלית. אנחנו מגדירים את זה 'עיתונאי של פעם', אבל הוא מאיר את הדרך. זה לא פנס שמאיר את הדרך אחורה, זה מגדלור שמאיר, וצריך להאיר את הדרך קדימה.
נח היה דמות ייחודית שעוצמת האישיות שלו והחיים שלו ייצגו במידה רבה את סיפור תקומת עמנו. אני שמעתי, איריס, את מה שציטטת שהוא אמר: 'אם אני לא אכתוב, ישכחו אותי'. לא נח, כל מי שנמצא פה לא ישכח אותך, ורבים רבים אחרים בעם. יהי זכרך ברוך ונצור בלב העם לדורי דורות.