העיסוק הציבורי באירועים טראגיים של רצח בני זוג בידי בני זוגם מעלה שאלות משפטיות מורכבות, בהן בין השאר שאלת הירושה והאפוטרופסות על ילדיהם של בני הזוג לאחר הרצח.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו על הסוגיה עם עורך הדין, דניאל פרידנברג, מומחה בדיני משפחה וירושה.
לדבריו אכן לא הגיוני מצב שבו רוצח יזכה בירושת הנרצח ואכן ברוח זו גם פסיקת המחוקק, "במסגרת חוק הירושה יש סעיף ספציפי שאומר שבמקרה שמישהו הורשע בכך שגרם למותו של המוריש הוא ייפסל מלרשת".
לזאת הוא מוסיף ומציין כי בחוק קיימת מגבלה "התנאי הוא הרשעה. כלומר לא מספיק כתב אישום אלא צריך שתהיה הרשעה ממש, ושההרשעה תהיה שמדובר במתכוון. כלומר אם במסגרת עסקת הטיעון ההרשעה היא בהריגה או גרימת מוות ברשלנות ולא גרימת מוות במתכוון זה לא יפסול אותו מלרשת".
"הסעיף מצד אחד עונה לציפייה שהרוצח לא ירש את הנרצח, אבל מצד שני הפרשנות מצומצמת ולא מרחיבה", אומר עו"ד פרידנברג הנשאל אם החוק משתנה כאשר מדובר בהריגה שנעשתה כדי לגאול את הילדים מהתעמרותו של אחד ההורים, ההורה שנרצח או נרצחה. לדבריו "מצב שכזה לא משנה את התמונה. ההבחנה הזו מתאימה לחוק הפלילי שמבחין בין הריגה למעשה שנעשה בעקבות קינטור או כדי להציל מהתעללות בילדים, שאז גם אם המורשע התכוון לרצוח הוא יכול לטעון שרצח מהסיבות הללו. לעומת זאת באשר לחוק הירושה על פניו זה לא אמור לשנות. עם זאת בסופו של דבר לבית המשפט יש את שיקול הדעת לדון כל מקרה לגופו. הפסיקה לא עשירה במקרים כאלה, אבל זה סוג המקרים שבו בית המשפט יחליט אם יש מקום לאפשר ירושה או לא. לאמפתיה יש תפקיד במקרים האלה וכאשר הרצח נעשה להצלת קטינים הדבר יכול להוות משקל משמעותי בסיפור הזה".
באשר לשיקול דעתו של בית המשפט אומר עו"ד פרידנברג כי אמנם לטעמו נוסח החוק דווקני מדי ומגביל אבל "אנחנו בדור שבו בית המשפט שוקל שיקולי דעת מרחיבים ולכן למרות שאני מסתייג מהניסוח הדווקני, ראינו שכשבתי המשפט נתקלים בהגבלות הם יודעים כיצד להתמודד איתם וללכת עם ההיגיון הבריא".
"כשבתי המשפט רואים שהחוק לא עוזר להם הם מוצאים פתרונות איך להרחיב את הדברים, ולא פעם השינויים מגיעים מהשטח ועולים כלפי מעלה אל המחוקק, שמבין שהוא צריך לשנות את החוק", מוסיף פרידנברג.
לכל זאת מוסיף עו"ד פרידנברג סיטואציה הנשמעת מעט משונה אבל שבה יכול נרצח למחול על הירצחו ובכך להתיר לרוצח לרשת אותו: "אם מדובר באדם שהורשע בכך שניסה לגרום למותו של המוריש ולא הצליח להרוג את המוריש, המוריש יכול למחול לו ולכתוב שהוא יודע שהייתה כוונה תחילה לרצח ועם זאת הוא סולח ומסכים להוריש את רכושו". סיטואציה שכזו מורכבת שכן בסופו של דבר ניסיון הרצח צלח והמנוח אכן נפטר, שהרי אנחנו דנים בעזבונו, ועם זאת, מציין פרידנברג, יש בכך כדי לקבוע שהמחוקק הישראלי "מבין שיש מושג של מחילה ונותנים לאדם לבקש סליחה ולמנוח אפשרות למחול לו".
"המחוקק מנסה לקבע כאן את מושג המחילה ויש כאן גם אלמנט חשוב יותר שעובר כחוט השני בחוקי הירושה והוא החופש לצוות. זכותך להתנות והחופש לצוות גובר על החוק. זו מגמת חוק הירושה הישראלי שמאפשר את חופש ההורשה, בניגוד למדינות אחרות שלא מאפשרות לצוות כל דבר".
