הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמדצילום: הר ברכה

הידיד מאיטליה

בשבוע שעבר הגיע לארץ סגן ראש ממשלת איטליה, שר הפנים וראש מפלגת 'הליגה', מתאו סלביני, שרבים מעריכים שייבחר בעתיד לראשות ממשלת איטליה. מתאו נחשב ידיד של מדינת ישראל. לפני ביקורו אמר לכתב מעריב כי ״ישראל היא דוגמה לדמוקרטיה בעולם. אני חש כבוד להגיע לישראל. לאיטלקים יש הרבה מה ללמוד ממנה. היא צריכה לשבת לצידן של הדמוקרטיות המפותחות ביותר במערב אירופה. עלינו להדק את הקשרים בין שתי המדינות... ולתרום לחיזוק גבולותיה". מכריו מעריכים שיש סיכוי שאם יהיה הכוח בידו, הוא יעביר את שגרירות איטליה לירושלים.

בעת ביקורו נפגש עם ראש הממשלה ועם עוד שרים נכבדים, ובתוך כך הצהיר כי הוא "גאה להיות כאן בירושלים בירת ישראל. מי שרוצה שלום צריך לתמוך בישראל ולהגן על ישראל, ישראל היא מצודה להגנת אירופה והמזרח התיכון". הוא כינה את אנשי חיזבאללה "טרוריסטים". כאשר יריביו מהשמאל באיטליה, שנוטים לתמוך באויבי ישראל, תקפו אותו על כך, השיב בעמוד הפייסבוק שלו: "מוזר לקרוא בעיתונים האיטלקיים שחלק מהאנשים נדהמו כשקראתי לטרוריסטים אסלאמיסטים בשמם... אם לא נגדיר את היריב שלנו... אי אפשר לנצח במשחק הזה".

הביקורת משמאל

מהצד השמאלי ביקרו את הממשלה על קבלת פנים החמה שהעניקה למתאו סלביני. חברת הכנסת תמר זנדברג אמרה: "נתניהו מושיט יד למנהיגים הפשיסטים שונאי הזרים והאנטישמים". כלומר לגרסתה, מי שמכבד את ישראל, מחויב למאבק נגד האנטישמיות ואף פועל למען זאת באירופה בשיתוף עם הקונגרס היהודי העולמי, ותומך בירושלים כבירת ישראל, הוא אנטישמי ופשיסט. לעומת אבו מאזן מכחיש השואה ותומך הטרור וכל חבר מרעיו, שהם ידידים מכובדים. לא אנטישמים ולא פשיסטים...

סלביני הוא ראש המפלגה הגדולה בפרלמנט האיטלקי. אם העם האיטלקי מודאג מפליטים, ראוי לכבד את דאגתו ועמדתו, במקום להעמידו בשורה אחת עם כל שונאי ישראל ולירוק עליו ועל בני עמו, ועוד לטעון שזה נעשה מסיבות מוסריות.

נשיא מבייש

וזה שהיה אומר תחת כל עץ רענן בקול נרגש "מדבר ראובן ריבלין מירושלים", ועשה את הונו הפוליטי על היותו מצאצאי בוני ירושלים, לא מצא זמן לפגוש אותו לרבע שעה וללחוץ את ידו ולחזקו על תמיכתו בירושלים כבירת ישראל, מפאת לוח הזמנים הצפוף שלו... אולי הוא התחייב באותו זמן לומר לילדים קטנים שאסור להתנגד להתבוללות, או שלערבים כמו ליהודים יש זכות שווה על ארץ ישראל. מצער מאוד להיווכח שוב ושוב עד כמה הנשיא ריבלין מבזה את העם והמדינה ופוגע במעמד הבינלאומי של ישראל, תוך שהוא מחניף לשמאל שהולך ומתרחק מעמדות שפויות.

אילו היה מדובר באדם אנין טעם, שמעולם לא נפגש עם אישים שיש רבב במעשיהם, באופיים או בדעותיהם, היה אפשר להבין. אבל לאחר שהוא יושב בחנופה אצל מראיינים מרשתות תקשורת עולמיות שמפיצות עלילות דם על ישראל חדשים לבקרים, ודיבוריהם על המתנחלים נוטפים ארס, הוא עוד מעז שלא להיפגש עם ידידיה של מדינת ישראל?! אם יש לנשיא תפקיד, אזי הוא לקבל אישים כאלה בכבוד. ובוודאי שלא ליצור פרובוקציות כלפי נבחרי ציבור של עם גדול וחשוב.

תמיכה בשמאל האירופי – קוצר ראות

בנוסף לצביעות המוסרית שבעמדת ריבלין והשמאל, יש בה גם קוצר ראות מדיני. הם עדיין ממשיכים לספר לעצמם את הסיפור שככל שיסתדרו יותר עם השמאל הליברלי במדינות השונות, כך יחזקו את מעמדה של מדינת ישראל. בלי לשים לב לשתי עובדות יסודיות: האחת, בכל מדינות אירופה ובעוד מדינות חשובות בעולם הימין הלאומי מתחזק, ולכן את עיקר המאמץ המדיני צריך להשקיע כיום בטיפוח הקשרים עם מפלגות הימין. השנייה, השמאל הולך ונעשה אנטישמי מובהק, כמו מפלגת הלייבור הבריטית, שאפילו יהודי אנגליה השמאליים שהיו חברים במפלגת הלייבור מודים שהיא אנטישמית כיום.

תמיכה בימין האירופי – פתרון לאנטישמיות

אומנם כן, יש בימין האירופי משקעים רעים של לאומנות רצחנית, מורשת דורות העבר. אולם דווקא הקשר של מפלגות הימין עם מדינת ישראל הוא התרופה הטובה ביותר לכך. שכן קשר זה הוא שמטהר אותן ומרחיק מהן את הרשעים האנטישמיים, שאינם מסוגלים לשאת את הקשר עם מדינת ישראל.

כלומר, הדרך היחידה להילחם באנטישמיות, היא על ידי קשר בריא של מדינת ישראל עם התנועות הלאומיות המתעוררות באירופה ובעולם. והדרך היחידה לביעור הלאומיות הרצחנית, היא עמדה של לאומיות בריאה, שנועדה לבטא את הזהות המיוחדת של כל עם.

לעומת זאת, הניסיון של יהודים גלותיים לשרש את הזהויות הלאומיות מעורר את השדים הנוראים של הלאומנות הרצחנית. אמנם עמדתם הרעה וההרסנית אינה מצדיקה בשום אופן פגיעה פיזית או מילולית ביהודים, אבל מוכרחים להכיר בעובדות – היהודים השמאליים הקיצוניים בעולם, שחותרים בכל מקום נגד יסודות הזהות של העמים השונים, מעוררים שנאה גדולה כלפי העם היהודי.

עוד בעניין החיסונים

בעקבות הדברים שכתבתי בטור הקודם על החובה להתחסן, פנו אליי כמה נשים בשאלות וטענות כיצד הבעתי עמדה הלכתית על סמך חוות דעת של רופא אחד, ותהו האם לא ראוי היה לפני כן ללמוד היטב את הסוגיה ולשאול רופאים רבים.

תשובה: לא למדתי את סוגיית החיסונים, ואינני מתכוון ללמוד אותה, מפני שההלכה אינה עוסקת בבירור סוגיות הרפואה – אלא אחר שהרופאים מגבשים עמדה מקצועית, ההלכה קובעת על פי ערכי התורה מה אסור ומה מותר, מה חובה ומה מצווה. את ילדינו חיסנו בלא לשאול רופא, מתוך אמון במערכת. אולם כדי לכתוב תשובה לרבים, מצאתי צורך להתייעץ עם רופא ירא שמיים, מנוסה וחכם במיוחד, כדי לדעת מה משקל הטענות של המתנגדים לחיסונים לפי עמדת המומחים והחוקרים בתחום, שבאה לידי ביטוי בארגוני הבריאות בכל המדינות. על פי זה כתבתי שחובה להתחסן.

לא להעליל על הרופאים

היו שהאשימו את הרופאים בלקיחת שוחד מחברות התרופות, כדי שיפיצו ברבים את "השקר" שבחובה להתחסן ויגדילו את רווחי החברות. עוד טענו, שכל רופא שמעז להתנגד לחיסונים, דואגים חבריו המשוחדים לפטרו.

טענה זו יש לדחות באופן נחרץ בשתי ידיים. ראשית, האשמת ציבור שלם של רופאים ברשעות היא עוון חמור. גם כאשר חולקים ומתווכחים, מוכרחים לשים סייג לוויכוח ולא להעליל עלילות דם. למשל, הרופא ששאלתי מוכר לי כצדיק וירא שמיים, ולא ייתכן שיביע עמדה שמסכנת חיים בשביל רווח כספי. יתר על כן, בלא הוכחה נחרצת שציבור הרופאים לוקח שוחד אסור לומר דבר כזה, וכל האומר עובר על איסורי לשון הרע והוצאת שם רע, שהם מהאיסורים החמורים שבתורה. ייתכן שיהיו חוקרים ורופאים שקרנים, אבל להאשים ציבור שלם של רופאים שעוסקים בהצלת חיי אדם בשקר תמורת בצע כסף הוא דבר חמור.

פרט לכך, אין בטענה זו היגיון, שכן אין באפשרותן של החברות לשחד את כל הרופאים. יתר על כן, כל רופא וחוקר במעבדה שימצא בעיה באחת התרופות יזכה לתהילת עולם. ואף שחברות התרופות נוטות לממן ולפרסם מחקרים שמעודדים שימוש במוצריהן, אין ביכולתן לשחד את כל החוקרים בכל המעבדות שלא ימצאו בהם בעיות.

כשרות החלב לדוגמה

מסוגיית כשרות החלב אפשר ללמוד כיצד מיישמים את כללי הרוב והחזקה בהלכה, שאותם יישמתי גם ביחס לסוגיית החיסונים והרופאים – שסומכים על רוב הרופאים, וסומכים על חזקת הכשרות של כל רופא ורופא כל עוד לא הוכח אחרת. אקדים תחילה שמדובר בסוגיה מורכבת, שעלולה להיות קשה למי שאינו רגיל בלימוד הגמרא והפוסקים.

כידוע, חלב שנחלב מבהמה טריפה אסור באכילה. טריפה היא בהמה שחיית טרף ניסתה לטרוף ולא הצליחה, אבל בעקבות פציעתה ידוע שלא תחייה יותר מי"ב חודש. כיוצא בזה כל בהמה שיש בגופה פגם או מחלה, שידוע שיגרמו למיתתה בתוך י"ב חודש, נחשבת טריפה. וכיוון שהמוות מכרסם בבשרה של הטריפה, אף אם ישחטו אותה שחיטה כשרה - בשרה אסור באכילה. והואיל ובשרה אסור באכילה, גם החלב שלה אסור באכילה. בהמה טריפה שהתערבה בעדר, וחלבו אותה יחד עם שאר הבהמות – אם היו הכשרות פי שישים כנגד הטריפה כל החלב שחלבו מהעדר כשר, ואם לא היו פי שישים כל החלב אסור (שו"ע יו"ד פא, א-ב).

לפי זה לכאורה קשה, הרי ידוע שיש בין הפרות שאנחנו חולבים לפחות עשרה אחוזים של פרות טריפות מחמת סירכת הריאות, וכיוון שהן בשיעור של "מיעוט המצוי", חייבים מדברי חכמים לבדוק אותן אחר שחיטתן כדי להתיר את בשרן לאכילה. וכיוון שאי אפשר לבדוק אותן בחיים, איך מתירים חלב של פרה כאשר ידוע ש"מיעוט המצוי" של הפרות טרף, ואין פי שישים פרות שאינן טריפות כנגד הטריפות?

ביאר רש"י (שו"ת רש"י ס), שהואיל ואין אפשרות לבדוק את הפרה לפני השחיטה, סומכים על עיקר דין התורה שהולכים אחר רוב הפרות שאינן טריפות. וכן הוסכם על הראשונים והאחרונים. עוד יסוד חשוב ביאר ב'שבולי הלקט' (ב, כז), שכלל הוא שכל זמן שלא ראינו שהפרה נטרפה, החלב בחזקת היתר. ואף שבפועל לאחר השחיטה אנו מוצאים אחוזים מסוימים של טריפות, כל זמן שלא נשחטו, החלב של כל פרה ופרה בחזקת כשרות, הואיל ולא התעורר ריעותא לגבי הפרה שממנה חלבו. זו תמצית הסוגיה המורכבת הזאת, שבאמצעותה ניתן להבין באופן מובהק את כללי הרוב והחזקה שכל בית ישראל נוהגים על פיהם מדי יום כשאוכלים מוצרי חלב.

לתגובות: [email protected]