מייסדי ארגון 'בוחרים במשפחה', שיצא לאור בשבוע שעבר, נערכו למתקפה וביקורת עם ההכרזה על הקמת הארגון והעצרת הקטנה שתכננו לקיים בצומת עזריאלי בתל אביב. אך למתקפה בסדר גודל שחוו הם לא היו מוכנים כלל ועיקר.
כבר למחרת פנתה עמותה בשם 'אבות גאים' ליועץ המשפטי לממשלה ודרשה ממנו להגיש כתב אישום נגד הארגון הצעיר. בראיונות השונים בכלי התקשורת הטיחו המראיינים באנשי הארגון כי הם "חשוכים", "חושך מצרים" ועוד ביטויים מסוג זה. בעמודי הפייסבוק של תנועות להט"ביות שונות הם ספגו מטר אדיר של גידופים. בנוסף לכך, חברות הכנסת רחל עזריה, רויטל סוויד, יעל גרמן ומיכל רוזין הגישו בקשה דחופה ליו"ר הכנסת לקיים בתוך עשרה ימים דיון על הארגון החדש בוועדה לזכויות האישה ולשוויון מגדרי. "הופתענו מחוסר הפרופורציה של התגובה", משתף מיכאל פואה, מראשי הארגון, "אבל בסופו של דבר, אנחנו שמחים שהקול נשמע. אפילו באתר 'מאקו' ו'כאן11' הופיעו קישורים לחוברת שלנו, אז מה יש לנו להתלונן", הוא מחייך.
להשמיע קול אחר
בראש הארגון החדש עומד הרב עזריאל אריאל, רב היישוב עטרת שבבנימין, ואליו חברו מיכאל פואה, אבנר פורת ואחרים. מייסדיו רואים בפעילותו מילוי של ואקום ארוך שנים ביחס לקהילה הלהט"בית וערכי המשפחה. לדבריהם, השיח המתנהל כיום במדינת ישראל בנושאים של הכרה במשפחה שאינה מורכבת מאב, אם וילדים, וכן האפשרות להתמודד עם נטיות תוך מיניות, הוא חד צדדי לחלוטין. כל ניסיון להביע עמדה אחרת מביא איתו מתקפה חריפה, שגורמת למי שחושב אחרת לוותר על הבעת העמדה ולשמור על כבודו.
"השיח סביב המשפחה הושתק", אומר מיכאל פואה, "אסור להגיד כמעט כלום כי זה עלול לפגוע. כל נער ונערה שיש להם נטייה טבעית למשיכה תוך מינית, וזה דבר שבהחלט קיים, נתקלים באלטרנטיבה היחידה - תבחר שזאת הזהות שלך ולא תוכל יותר להקים משפחה נורמטיבית. אנחנו באנו כדי לומר שיש אלטרנטיבות אחרות שצריכות לעלות על השולחן, באנו להחזיר את השיח לשפיות".
את הפעילות הם החלו רשמית ביום שני בשבוע שעבר, כאשר הפיצו חוברת הסברה ובה שאלות ותשובות בנושאי להט"ב ומשפחה. החוברת, כאמור, יצרה הדים רבים בתקשורת המגזרית והכללית. ביום ראשון האחרון הגיע ההמשך, בצורת הפגנה שבה השתתפו כ-200 בני אדם בצומת עזריאלי בתל אביב. בשיחה עם 'בשבע' מתאר פואה את תוכניות הארגון להמשך: "אנחנו מתכננים להוציא עוד חוברות הסברה. בנוסף לכך, אנחנו מדברים על פעילות הסברתית בבתי הספר ובתנועות הנוער, שיבואו גם בצורה של הכשרות למורים כיצד לעסוק בתחום זה ומה המסרים שיש להעביר". תחום אחר שמציין פואה הוא עבודת החקיקה, וכן תיעוד ומעקב אחרי הצבעות ופעילות של חברי כנסת בנושא, על מנת להציג את המידע בפני ציבור הבוחרים.
"ישנם במדינת ישראל המון חוקים שמפוררים את המשפחה", קובע פואה. "צר לי להגיד, אבל מדינת ישראל כיום היא אחד האויבים הגדולים של המשפחה. אומנם לא בכוונה של המחוקקים, אבל כן בכוונה של ארגונים ששמו להם למטרה לפורר את התא המשפחתי והם מקדמים את המטרה הזאת בתוך הכנסת. אנחנו רוצים לתקן את המצב בחקיקה, כשהמטרה הראשונה היא להגדיר את ההורות בחוק כטבעית וביולוגית. זה לא קיים היום, מפני שהמחוקקים הראשונים לא העלו בדעתם שיוטל בזה ספק. היום מסתבר שצריך לחוקק גם דברים אלמנטריים כאלה".
אתה לא חושש לשוחח עם תלמידים צעירים בנושאים אלה, שאפשר והם בכלל לא חשבו עליהם?
"אנחנו באים לדבר עם הנוער על ערכים של משפחה, המשכיות ואחריות. אנחנו לא באים לדבר על להט"ב ועל מה הם אומרים. ובכל זאת, אם יעלו שאלות מהנוער עצמו, בוודאי שנענה. להגיד שאנחנו מעוררים את זה, זה רחוק מהמציאות. כיום הצעירים חשופים מגיל קטן, גם דרך תוכניות של משרד החינוך למסרים להט"ביים. עוד לפני שהם מודעים למיניות, הם כבר יודעים מה זה מגדר ונטיות תוך מיניות. אנחנו כמה צעדים אחורה בשיח הזה, כך שהגיע הזמן להחזיר את השיח השפוי לבתי הספר, שלא יערערו את הילדים".
עצם העימות עם אג'נדה להט"בית לא נותן לה משמעות וקיום? לא עדיף פשוט להתעלם?
"אני לא חושב שהפעילות שלנו נותנת להם כוח, מפני שהלהט"בים נמצאים היום בעמדת כוח כזאת שכל מי שלא חושב כמוהם מושתק. אנחנו, כציבור שרואה בערכי המשפחה דבר חשוב, נמצאים כמה מדרגות מאחור. הם מחתימים אנשי ציבור לפני בחירות על התחייבות להכניס נציג להט"ב, בכנסת יש לפחות 20 שנה פעילות של חקיקה, ואפילו ראש הממשלה התחייב להכיר במשק בית של אבא ואבא לצורך פונדקאות מבלי שנשמע קול המשפחה וקול הילדים. הקול הזה לא נשמע, הוא מושתק, ולכן אני חושב שהפעילות הזאת הכרחית. יש אנשי ציבור ופסיכולוגים שאני מכיר אישית, שמפחדים לדבר ולהציע עזרה לנוער שנתקל בבעיות של נטיות מיניות. המטרה שלנו היא שהשיח יוכל להתנהל בלי חשש, ומי שירצה לבחור באלטרנטיבה שאנחנו מציעים יוכל לעשות זאת בלי פחד".
חיקוי התרבות באירופה
הסוגיה של ערכי המשפחה, לפי פעילי 'בוחרים במשפחה', אינה מסתכמת במאבק על חוק הפונדקאות או על כך שתינתק לפסיכולוגים אפשרות להעניק טיפול לסובלים מנטיות תוך מיניות על פי הבנתם. את המודל להידרדרות הם מוצאים בתהליכים שהתחוללו באירופה בעשרות השנים האחרונות. "החברה הישראלית בדרך כלל מחקה את אירופה באיחור של עשרים שנה", מסביר אבנר פורת, מראשי הארגון. "באירופה החברה והמשפחה קרסו לחלוטין. הרבה לא מתחתנים, ואם מתחתנים נמנעים מלהביא ילדים. וגם אם יולדים אז מעט ילדים. תוסיף לזה אחוז גירושין גבוה. אנחנו לא נמצאים שם, כי יש בריאות בעם ישראל, אבל אין לנו ספק שהתרבות הזאת יכולה להגיע לפה ברמות מסוימות".
פורת ממשיך ומשרטט את המאפיינים של התרבות האירופית שסימניה החלו להופיע גם אצלנו. "התרבות הזאת מנתקת את ההמשכיות. חלק מזה הוא התפיסה שההנאות והזכויות של הפרט במרכז. לא מסתכלים על הדורות שהיו ושיהיו, לא אכפת מההמשכיות. ההתייחסות היא רק לרצונות שלי. זה בא לידי ביטוי גם ברצון להביא לעולם ילד. כל השיח מלא בדיבורים על הזכות להורות, ואף אחד לא מדבר על הזכות של הילד להורים", הוא מדגיש. "ילד שנולד בפונדקאות יגדל וירצה לדעת מי אביו או אמו. הילד הזה חסר את הזכות הבסיסית להכיר את הוריו, שנדחתה מפני הזכות להורות של מי שמגדל אותו. זאת תרבות שתפורר את האחריות וההמשכיות בחברה שלנו".
בבחינה מהירה של העומדים מאחורי הארגון החדש נראה כי מדובר בדתיים, מהזרם היותר תורני. פואה טוען שאומנם הגישה הבסיסית של הארגון נובעת מתוך ההדרכה של התורה בנושא, אך הוא לא רואה מניעה שגם חילונים יוכלו להצטרף ולהתחבר לפעילות ולמסרים שלהם. הוא תולה זאת בכך שערך המשפחה הוא טבעי לאדם, ולטענתו רוב הציבור סבור שאין מקום למשפחות מסוגים שונים אך חושש להביע עמדה זאת. "פרט לכך, חילונים רבים שלא שומרים בעצמם שבת לדוגמה, מבינים את הערך שלה ומכבדים אותה. גם כאן, אני מאמין שרבים מקבלים את הערך הזה של משפחה שנובע מהתורה, גם אם הם בעצמם לא שומרים תורה ומצוות".
ועם כל הלהט והביקורת, בארגון מבקשים להדגיש כי האמירה שלהם מסתכמת במרחב השיח הציבורי בלבד, ואינה חודרת למרחב הפרטי של מי שמתמודד עם נטייה תוך מינית או אחרת. "אנחנו לא באים להתעסק ברמת הפרט, מה עושה כל אחד בביתו ועם מי הוא מבלה, גם אם זה כואב לנו", מדגיש אבנר פורת. "לא באנו להגיד למישהו מה לעשות בחייו הפרטיים. אנחנו באים ברמה הציבורית, לדבר על מה זאת משפחה, האם כל דבר יכול להיות משפחה ואז בעצם משפחה זה כלום, כי כל אחד יכול להגדיר מה שהוא רוצה, או שמשפחה זו מסגרת ששייכת לדורות, מסגרת של מחויבות ונאמנות, שיש לה עבר ועתיד".
"כל אדם שהוא להט"ב הוא אח שלנו ואנחנו מחבקים אותו", מציין פורת. "זה שלאדם יש נטיות זה לא הופך אותו לאדם רע או בעייתי חלילה. הבעיה היא רק היישום. התורה מחנכת שאדם לא נכנע לנטיות שלו, לא לכעס או לאכילה מוגזמת וגם לא לזה. יש כאלה שההתמודדות שלהם קלה יותר או קשה יותר. יש מביניהם שיכולים לעבור תהליך ולהקים משפחות יפות, ויש לאנשי המקצוע ניסיון בזה. עיקר המסר מבחינתנו הוא לומר לא לתרבות שמעמידה את התאוות והעצמיות של הפרט על חשבון המשפחה והכלל".