1
עוד מוקדם לדעת לאיזה גובה תמריא ועד לאן תצליח לטוס היוזמה של תנועת 'בוחרים במשפחה', שיצאה לאחרונה בקמפיין לחיזוק ערכי המשפחה המסורתית, זו שמורכבת מאב ואם וילדים. אבל עצם ההתעוררות לפעול ולהתבטא בנושא המשפחתי מתוך נקודת מבט שמרנית ויהודית, היא בוודאי צעד שיש לברך עליו.
השתיקה הממושכת של התומכים בערכי המשפחה הטבעית והבריאה, שמסיבות שונות כמעט שלא יצאו עד כה למאבק ציבורי על עמדתם, הביאה לכך שהעמדה הפרוגרסיבית הרדיקלית השתלטה לחלוטין על השיח. ברוב הבמות המרכזיות שבהן מתנהל השיח הציבורי, עמדות קיצוניות של ארגוני הלהט"ב המיליטנטיים, של הפמיניזם הרדיקלי או של החילוניות הליברלית הקוסמופוליטית הן לא רק הדומיננטיות ביותר - הן העמדות היחידות שנחשבות ללגיטימיות. במצב הזה אין ברירה אלא לצאת למאבק על אמיתות שעד לא מזמן היו בגדר מובן מאליו.
2
היחס של מובילי השיח הציבורי בישראל אל מי שחולקים על עמדתם בנושאי מגדר ומשפחה הוא יחס של דה-לגיטימציה מוחלטת. הם מרשים לעצמם כעניין שבשגרה לכנות את החולקים עליהם בכינויי גנאי כמו "שוביניסט" או "מיזוגן", ואף לייחס להם הפרעות נפשיות כמו הומופוביה, ואיש אינו מגנה אותם על כך. לא רק שהם לא מוכנים לתת כבוד לעמדות שמרניות יותר, אלא שככל שזה תלוי בהם – העמדות הללו צריכות להיות מוצאות אל מחוץ לחוק.
וכך, התכנסות של גברים ונשים מרצונם החופשי לאירוע שנערך בהפרדה מגדרית היא עניין להתערבות של המשנה ליועמ"ש בשם החוק. חרדים שמבקשים ללמוד מקצוע אקדמי בהפרדה מגדרית, בהתאם לערכי הצניעות המקובלים בציבור החרדי, נאלצים להיאבק על זכויותיהם האלמנטריות מול חומת התנגדות עיקשת של הממסד האקדמי הנאור. אנשי מקצוע מתחום טיפולי הנפש מרגישים מאוימים ונרדפים, רק משום שהם מושיטים עזרה לגברים ונשים הסובלים ממשיכה חד-מינית ומבקשים לנסות לשנות את נטייתם, כך שיוכלו להקים משפחה טבעית, פורייה ובריאה, בהתאם לעמדת ההלכה היהודית.
בעיתון 'ידיעות אחרונות' פורסם השבוע "תחקיר" שבו נחשפה העובדה המרעישה שבחוגים דתיים יש גופים טיפוליים שונים שמעזים, שומו שמיים, להציע לבעלי נטייה חד-מינית שפונים אליהם במצוקתם, טיפולים שיוכלו לסייע להם לשנות את נטייתם. התעמולה הלהט"בית כבשה את התקשורת והצליחה לגרום לאנשים להאמין כי הוכח מדעית שבשום מקרה אין אפשרות לשקם נטייה חד-מינית, ושכל טיפול שמבקש להשיג מטרה זו רק גורם נזק. כמובן שמדובר בהכללות גורפות וחסרות בסיס, אך העמדה השלטת בשיח עוצמת עיניים ולא מוכנה להכיר במורכבות העניין, או להתייחס לטענות של מטפלים בעלי ניסיון על כך שיש מקרים רבים של הצלחות.
3
אחת הדרכים השימושיות להשתיק כל דעה שאינה פרו-להט"בית היא הטענה השגורה לפיה כל התנגדות לנורמליזציה מוחלטת של הלהט"ביזם דוחקת את בעלי הנטייה החד-מינית לשלוח יד בנפשם. גם במקרה החמור, הנדיר והחד-פעמי של רצח הנערה שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים נעשה שימוש כדי להאשים בהסתה לרצח את כל מי שמעז להביע התנגדות ללגיטימציה ונורמליזציה של הלהט"ביזם.
תעמולת הלהט"ב הצליחה לשכנע רבים, ביניהם גם את ראש הממשלה נתניהו, שגם לזוגות חד-מיניים עומדת הזכות להורות במסגרת התא המשפחתי החד-מיני שלהם. רק מעטים מעזים לתהות על מה מבוססת הזכות לסחור ברחם האישה הפונדקאית הענייה, או להביא לעולם ילדים שלא זוכים להכיר את אביהם או אמם הביולוגיים.
ההלכה היהודית והקהילות הדתיות נתונות תחת מתקפה בלתי פוסקת, מבחוץ ומבפנים, אשר דורשת לרוקן מכל תוכן, שלא לומר למחוק, את הפסוקים וההלכות המתייחסים למשכב זכר כאל חטא. לא מעטים בציבור הדתי ואפילו חלק מרבניו כורעים, מי פחות ומי יותר, תחת הלחץ המוסרי והציבורי הזה. ובמקום שבו מבקשים בכל זאת להשמיע קול אחר, יש ארגוני להט"ב מיליטנטיים שמרשים לעצמם לפעול בכוחנות אלימה, לפוצץ כנסים ציבוריים ומפלגתיים או לאיים על משרותיהם של אנשים אקדמיה שמעזים לחלוק על הבון-טון הפרו-להט"בי.
4
אבל לא די בצורך ציבורי, בתחושת מצוקה או בכוונות טובות. מי שמבקש לצאת מחוגו הדתי-שמרני המצומצם והחמים, להשתתף בשיח הציבורי הכללי ולבטא עמדה ביקורתית כלפי הלהט"ביזם, עליו לסגל לעצמו סגנון שהוא בגדר דבר הנשמע, ועמדות שאפשר להגן עליהן בהצלחה.
צריך להיזהר שלא לחזור על שגיאותיהם של אנשים מצוינים, ביניהם אנשי תורה מובהקים, שדבריהם אשר יצאו לתקשורת גרמו נזק גם לדוברים וגם לעמדה שהם ביקשו לקדם. במאבק נגד הלהט"ביזם - שם המשחק הוא מתינות, הן בעמדות עצמן והן בסגנון.
סגנון השיח מול הלהט"בים לא צריך להיות שונה מסגנון השיח המכבד שמתנהל מול חילונים שעוברים על מצוות התורה בתחומים אחרים. אין תועלת ובדרך כלל גם אין הצדקה ללעג ולכינויי גנאי. צריכה להיות הכרה במצוקה הגדולה ואמפתיה כנה ועמוקה לקשיים ולסבל שעוברים בעלי נטייה חד-מינית.
מאידך גיסא, צריך להיות ברור שבחוגה הפנימי של היהדות המאמינה והמחויבת להלכה לא יכולה להיות לגיטימציה למימוש של נטייה חד-מינית בפועל. אמפתיה למצוקה כן, לגיטימציה לא. ולכן ציבור שמבקש להיות חלק מעולמה של תורה חייב להמשיך ולחפש שיטות רפואיות ופסיכולוגיות לטיפול בנטייה חד-מינית, גם אם הציבור החילוני כולו לא יראה בה בעיה ויחדל מלחפש לה פתרון. איננו מבקשים לכפות על כלל הציבור את עמדתנו, שאוסרת בתכלית האיסור יחסים חד-מיניים, כשם שאיננו מבקשים לכפות על חילונים לשמור שבת. דרכנו בהסברה ולא בכפייה. אבל לא ייתכן שהתנועה הלהט"ביסטית תנסה להלך אימים ולפגוע בעבודת הקודש של אנשי מקצוע שמטפלים בבעלי נטייה חד-מינית, בעיקר מהציבור הדתי, שפונים אליהם מרצונם החופשי בבקשה לסייע להם להשתחרר מנטייתם. אפשר וצריך לגבש כללים אתיים ומקצועיים שימנעו שגיאות טיפוליות שיפגעו במטופלים, אבל פסילה גורפת של כל טיפול לשיקום הנטייה המינית לא באה בחשבון.
במסגרת הדיון הציבורי הפתוח, הביקורת כלפי קהילת הלהט"ב צריכה להתרכז בתחומים שבהם עמדתם איננה חזקה ואפשר לתקוף אותה גם מנקודת מבט חילונית. הסחר בנשים בתעשיית הפונדקאות הוא רק דוגמה אחת לעוד הרבה היבטים בתרבות הלהט"ב שצריכים להיות לכל הפחות שנויים במחלוקת, ורק תרבות ההשתקה והיעדר שיח פתוח גורמים להם להיראות כמו עניין שבקונצנזוס. לא קשה לערער למשל על שיטת הפעולה הגורסת שבכל מקרה של תחושת אי התאמה בין הזהות המינית האנטומית לזהות המינית הפסיכולוגית, הפתרון היחיד לסתירה הוא לשנות את הגוף באמצעות התערבות כירורגית והורמונלית חריפה. אין שום הצדקה לשלילה של ניסיון ליישב את הסתירה דווקא על ידי שינוי פסיכולוגי ולא כירורגי. וכמובן, שיטת ההשתקה של דעות חלוקות בניגוד לערכי חופש הביטוי יכולה בעצמה להיות יעד להתקפה אפקטיבית על הלהט"ביזם.
5
מפרסומים ראשונים של תנועת 'בוחרים במשפחה' נראה שמוביליה נוקטים בקו נכון, כזה שאינו מתכופף בפני הרוחות הרעות המנשבות, אבל יודע לשמור על ענייניות ומתינות. קו שמוכן להעניק אמפתיה למצוקות, אך מסרב לתת לגיטימציה לאורח חיים שאסור על פי התורה והרסני לערכי המשפחה.
הצלחת המאבק בפועל תלויה הרבה ביכולת ארגונית ותקשורתית. בין השאר כדאי מאוד שבין מובילי התנועה החדשה ישתלבו נשים בעלות אמירה וגם אנשים שאינם חובשים כיפה שמזדהים עם עקרונותיה, ויש כאלה לא מעטים.
אל מול הלהט"ביזם הסוחף, הפמיניזם הרדיקלי והלגיטימציה הגוברת להתבוללות, בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת התחושה שאין מנוס ממאבק ציבורי על המובן מאליו – ערכי המשפחה היהודית. בפרספקטיבה היסטורית, ייתכן שההפגנה הסמלית שנערכה השבוע ליד עזריאלי בתל אביב עוד תתברר בעתיד כיריית הפתיחה במאבק שהחזיר את האיזון והשפיות לשיח הציבורי בנושא המגדרי והמשפחתי.
לתגובות: eshilo777@gmail.com