בראיון ליומן ערוץ 7 תוקפת ד"ר אסנת עקירב, ראש החטיבה למדעי המדינה באקדמית גליל מערבי, את שיטת הבחירות הישראלית וקובעת כי במציאות הנוכחית היום שאחרי הבחירות לא יניב תמורות משמעותיות במבנה הקואליציה הבאה לעומת זו הננעלת.
כבר בפתח הדברים מחדדת ד"ר עקירב קובעת כי המציאות נותרת קבועה לא רק במערכות הבחירות האחרונות אלא ב-25 השנים האחרונות, מאז הניסיון לשינוי שיטת הבחירות לא חל למעשה כל שינוי דרמטי שעשוי היה להניב תוצאות מרעננות.
"אנחנו רואים מפלגות גדולות מצטמצמות בהיקף שלהן, קושי לייצר משילות לאורך זמן, קושי של שרים לקדם אג'נדה כי ראש הממשלה מחזיק ברוב הכוח, והחשוב ביותר הוא שחבר הכנסת האחרון ברשימה שמנסה לפעול למען האזרח לא מתוגמל בבחירות כי אין בחירות לפי מחוז".
את דבריה מבהירה עקירב בתזכורת מטרת הבחירות: "המטרה היא שהממשלה תייצג אותנו, אבל בישראל יש מחוז אחד. זה התאים לימי קום המדינה. היום אנחנו הרבה יותר והרבה נושאים של האזרחים לא באים לידי ביטוי. הנושא הביטחוני מאפיל על ענייני דיור ותעסוקה, למרות שמדי פעם קמה מפלגה שעוסקת בתחום הזה. בפועל אין לנו כוח משמעותי להחליט מי חברי הפרלמנט שלנו".
ד"ר עקירב משווה את השיטה הישראלית לזו המקובלת במדינות אירופה שם הדגש הוא על כוחה של המפלגה. "לא הייתי רוצה לוותר על כוח המפלגה המקדמת אג'נדה ותוכן, אבל הח"כ היחיד צריך לקבל תגמול או עונש על ידי המצביעים במחוז".
לדבריה אמנם "אין שיטת קסם ולכל שיטה יתרונות וחסרונות, אבל השיטה שיש לנו לא מייצגת מעבר לאינטרסים מסוימים. כשאין קשר ישיר בין האזרח לנציג הנושאים היומיומיים יהיו תמיד בסוף הרשימה. כמה עוד אפשר לומר שהנושא הביטחוני קיומי? זה נכון אבל הנושא הזה מכתיב את חיינו".
ואולי ניתן להפריד בין בית פרלמנט אחד שיעסוק בענייני ביטחון ומדיניות חוץ והוא יהיה קטן בהיקפו ובמקביל יהיה פרלמנט גדול ומורחב הרבה יותר שיעסוק בענייני פנים וכלכלה? ד"ר עקירב שוללת את ההצעה ומזכירה ש"הדברים חופפים ושזורים אחד בשני, כי יש משמעות תקציבית לצרכים השונים? אין בעולם וורסיה של הבחנה. הדברים משפיעים אחד על השני, ולכן השיטה הקיימת לא מאפשרת משילות וייצוג של האזרחים. זו הסיבה שאנשים פחות ופחות מגיעים להצביע".
בדבריה מזכירה ד"ר עקירב ניסיונות עבר לחולל שינוי בשיטת הבחירות כפי שהיה כאשר שונתה שיטת הבחירות לשיטה ישירה וכפי שהיה כאשר הועלה אחוז החסימה, אך לטעמה מדובר בטלאי על טלאי ולא במענה כולל לבעיה כוללת, ולהערכתה לחברי הכנסת נוח לשמר את המצב הקודם שכן ערעור המציאות הקיימת עלול להביא לפגיעה במעמדם שלהם.
ואולי, שאלנו, בסופו של יום האיום הביטחוני אכן משפיע על האזרחים בישראל שכן עדיין מדובר באיום קיומי ולכן הסוגיה הזו היא המובילה מערכות בחירות? "באחד מסקרי המכון לדמוקרטיה נבדקה תחושת האזרחים. הסתבר שהאזרחים מאושרים למרות שהמצב הכלכלי והביטחוני לא משהו. ברמת הפרט התחושה כזו וברמת הכלל היא אחרת. אני לא מזלזלת בנושא הביטחוני שהוא חשוב ומהותי, אבל הוא לא יכול להכתיב לנו זלזול בפריפריה ובזקנה שבמסדרון. כשלא מוצאים איזון יש בעיה. המצב הביטחוני הוא לא חד פעמי. הוא חלק מחיינו שבעים שנה וצריך לשקול איך חיים במציאות כזו בצורה שפויה מבלי להפקיר את האזרחים".