עמוס עוז
עמוס עוזצילום: יחצ כתר

פרופ' אורציון ברתנא ראש החוג לספרות באוניברסיטת אריאל, חושף בערוץ 7 את דבר המכתב שקיבל מעמוס עוז אחרי רצח רבין ובו הוא מתייחס לסתירות בין משנתו הפוליטית שעליה דיבר בציבור לבין מה שכתב ביצירותיו הרבות.

לדבריו המכתב שנמצא במכון גנזים נשלח לברתנא ב-24 לנובמבר 1995 ובו בקשה שלא לפרסם את המכתב עד לאחר מותו.

פרופ' ברתנא טוען בערוץ 7 כי עמוס עוז הודה במכתב כי קיימת סתירה בין נאומיו הפוליטיים לבין מה שכתוב בספריו, "מדובר במכתב פתוח ואישי בו נכתב בין השאר 'האם אין ניגוד בין האידאולוגיה הפוליטית שלי לבין הכתיבה, והתשובה הפשוטה יש במידת מה. אני לא מרגיש שזה משתק אותי אלא רק מחשמל קצת. יש דברים שבהם אני שלם עם עצמי ועליהם אני כותב מאמרים ומדבר בראיונות ויש דברים שבהם פועלים אצלי כמה כוחות וקולות ועליהם אני מספר בסיפורים. ואינני מרגיש חובה ליישר קו ולכתוב סיפורים שיתאימו לנאומים הפוליטיים שנאמתי או לנאום נאומים שישקפו את סיפוריי'".

פרופ' ברתנא מעריך שעמוס עוז נהנה מהחיבוק של השמאל ולכן לא חשף את כל האמת בהשקפותיו, "גם בהתייחסות שלו לירושלים ותל אביב כותב עמוס עוז את הדברים הבאים - יש אצלי פרדוכס ירושלים קרובה לי מאוד אבל אני לא כל כך אוהב אותה תל אביב לא קרובה לי אבל אני דווקא די אוהב אותה".

להערכתו לעמוס עוז היו גם שיקולים של כדאיות בהבעת משנתו הפוליטית, "נראה לי שעמוס עוז מרצון הסכים לגישה השמאלית הפשוטה כי הוא הבין שככה הוא יתקבל יותר טוב. היה לו נוח ללכת עם השמאל האינטלקטואלי כי כך הוא זכה מראש לתמיכת אנשי הרוח וקיבל את חלק מהפרסים שלו לא רק משום שהוא סופר טוב מאוד אלא כי הוא אמר מה שאינטלקטואל השמאלני רוצה לשמוע וזה הכריע את הכף מבחינה חברתית ובמבחינה פרסים שהוא קיבל גם כשהיה שלטון ימני ואני אגב הייתי חבר בוועדה שהעניקה לו את פרס ביאליק .תחשוב שהשמאל קידם אותו ותחשוב שהוא מוציא מכתב שהוא אומר שבסיפורים שלי אני לא מציג את העמדה שאני מציג במאמרים שלי".

לדבריו מי שקורא את יצירותיו של עוז רואה כי אין חפיפה בין עמדותיו הפוליטיות לבין כתביו, "אמירותיו הפוליטיות של עוז אינן עולות בקנה אחד עם חלק מיצירותיו ודווקא המרכזיות שבהן. האם ייתכן שסופר כל כך רהוט בהתבטאויותיו הפומביות כותב טקסטים ספרותיים הרבה יותר מורכבים שאינם תואמים את משנתו הפוליטית הפומבית. למשל ב'ארצות כאן' הוא מספר על חורבן הקיבוץ וחורבן המפעל הציוני בלי שום קשר לערבים או לפלשתינים, את המפעל הזה לא מנצח אויב אנושי אלא השממה.

בטלנובלה 'עד מוות' עוז טוען כי היהדות היא חלק מההוויה הנוצרית ואם הנצרות תצטרך להיפטר מהיהדות היא תצטרך להרוג את עצמה כי הדם היהודי זורם בעורקיה. הטקסטים שלו מלווים באפלה ופחד נוראי מכוחות נוראים שלא באים לידי ביטוי. בדיון הציבורי שלו שם הוא מדבר על ויתור ופשרה. אבל על פי עמוס עוז הסופר אין עם מי להתפשר ושום הסכם אוסלו או הסכם אחר לא יצליח להתפטר מהחרדה מאותם כוחות אדירים".

פרופ' ברתנא מציין כי שאל את עמוס עוז פעמים רבות על הסתירה בין משנתו הפוליטית לכתביו, "שאלתי אותו לא פעם בעל פה ובכתב איך סופר כל כך מורכב מבחינת הפחד הפנימי כותב דברים כל כך ברורים בנושאים הפוליטיים ולא קיבלתי שום תשובה למעט המכתב הזה. אני חייב לומר שגם בחלק מהמסות שלו על ארץ ישראל וירושלים הוא לא כל כך חד משמעי והוא לא מדבר על ירושלים בצורה כזאת פשוטה כעל מקום ראוי לחלוקה".

לדבריו יצירותיו של עמוס עוז המוקדמות היו טובות יותר מיצירותיו בשנים המאוחרות יותר, "עוז כתב הרבה מאוד יצירות וגם מסות ספרותיות לא כולם באותה רמה, היצירות הטובות יותר הן מהמוקדמות יותר כמו קובץ הסיפורים 'ארצות התן' והרומן 'מיכאל שלי' או הנובלה 'עד מוות' שנכתבו בשנות השישים והשבעים, היצירות המאוחרות פחות טובות".