בניגוד לסלוגן המסורתי של שירות הביטחון הכללי - "מגן ולא ייראה", מסתבר שהשב"כ בוחש לא מעט בתקשורת ושותף מלא לזירת ההתגוששות על דעת הקהל.
אני לא מדבר על הודעות דוברות לקוניות על סיכול פיגוע או מעצר חוליית מחבלים אלא בגיבוש נרטיב וקידומו בתקשורת בהתאם לאינטרסים של שב"כ.
כמובן שבכל הקשור למאבק בטרור הערבי שב"כ לא צריך להיאבק על דעת הקהל כי הוא זוכה למלוא הלגיטימציה הציבורית לפעול נגד המחבלים ושולחיהם. המאבק על דעת הקהל נצרך עבור שב"כ במאבקו המטופש-מרושע בנערי הגבעות ובפעילי הימין. שם נדרשת ממנו מלחמה עיקשת על דעת הקהל בשביל להכשיר את ההתנהלות האווילית כנגדם.
במשך השנים חזינו במופעים תקשורתיים רבים של גוף הצללים. האחרון שבהם הוא הפשיטה הבוקר בשומרון ומעצר צעיר יהודי בנוגע לאירוע שהתרחש לפני תקופה ארוכה מאוד. בסוף השבוע פורסם בתכנית "עובדה" תיעוד מזוועות כלא עכו שעבר קטין שנחשד בהצתת כנסייה בירושלים.
איכשהו בתוך שלושה ימים אנחנו מדווחים על פשיטת שב"כ דרמטית בישיבה בשומרון ומעצר שני צעירים עם צווי איסור מפגש עם עו"ד וכמובן הדלפות מגמתיות לעיתונאים. השב"כ דואג להחזיר לעצמו קצת אהדה ויוקרה, מנסה לקום מהקרשים.
אחד המופעים המרשימים של יח"צ השב"כ היה הדלפת סרטון "חתונת השנאה" בימי פרשת העינויים. באותם ימים, בטח אתם זוכרים, השב"כ היה תחת מתקפה ציבורית נוקבת בשל הדיווחים שהגיעו על הפעלת עינויים כלפי נחקרי פרשת דומא. או אז נשלף השפן מהכובע והוצג הסרטון שאמור היה לשכנע את הציבור התומך בעצורים המעונים שהעינויים חשובים. למה? כי איזה בחור דקר את התמונה בחתונה. היגיון של שב"כ. לא נתווכח.
מסתבר שבכירים לשעבר בשב"כ שחרשו את אולפני הטלוויזיה באותם הימים לא הצליחו לעשות את מה שעשה סרטון מטופש אחד קטן. הסיבוב התקשורתי של שב"כ עזר לו קצת לשנות את כיוון המטוטלת והזעם הציבורי מעט דעך. רבנים ואישי ציבור שביקרו את השב"כ עברו למצב השתק וחלקם אף הצדיקו את השב"כ ששכנע אותם שמדובר בחבורה מסוכנת וצריך להכות בה בכל הכח. פשוטו כמשמעו.
המטוטלת התהפכה שוב בחלוף השנים עם פרסומם של עדויות חוקרי השב"כ שספרו בבית המשפט על המכות ושאר האמצעים המחרידים שהפעילו כנגד הנחקרים. על השאלה האומללה של נפתלי בנט "למי אתם מאמינים לאיילת שקד או לאיתמר בן גביר?" משיבים כיום רוב מוחלט של מצביעיו – לאיתמר בן גביר.
בימי פרסום החלטת בית המשפט במשפט הזוטא בתיק עלילת דומא כבר אי אפשר היה להישאר אדישים למהפכה: עשרות רבנים מכל שדרות הציבור הדתי, חברי כנסת ואפילו שרים בכירים הביעו את מורת רוחם מהתנהלות השב"כ בפרשה וקראו לחקור את הדברים בצורה רצינית. אט אט מתחילה לחדור לתודעה הציבורית ההבנה שאת הסירחון בפרשת עלילת דומא אנו מתחילים להריח ויש סיכוי שהאמת מתחילה לבצבץ מתחת לרפש.
השב"כ, כמו כל גוף ממשלתי, זקוק לאמון הציבור בכדי לפעול. המלחמה התקשורתית אותה תיארתי היא הכרחית עבורם – בפרט סביב פרשה שבה הם בעמדת נחיתות כה משמעותית. הציבור הרחב לא מוכן לקבל את העובדה שנערי גבעות מעונים בחדרי החקירות רק בשביל לחלץ את השב"כ ממבוכה של אי פיענוח תיק דומא. הציבור הרחב לא מוכן לאפשר מצב שחפים מפשע יושבים בכלא רק בכדי לכסות את ערוות השב"כ.
הכוח שיש בידי הציבור הוא גדול ומשמעותי. השב"כ מבין שבלי גב ציבורי הוא לא יכול לנהל את האבסורד הזה ולכן הוא נלחם בזירה התקשורתית שלכאורה אמורה הייתה להיות זרה לו.
כל אחד מאיתנו צריך להסיק את המסקנה המתבקשת: בידינו הדבר להפסיק את הטרלול הזה! בידינו הדבר לשחרר את עמירם לאשתו ולבתו ולחזור לשגרת חייו!
איך? פשוט! כל אחד במקומו הוא ובפלטפורמה המתאימה לו צריך לומר את האמת הפשוטה הזו: תיק דומא לא פוענח ועמירם יושב לחינם מאחורי סורג ובריח – במאמר, בפוסט, בציוץ או במכתב לחבר כנסת רלוונטי, בפורום היישובי ובקבוצת וואטסאפ בה הוא חבר.
עמירם צריך ללכת הביתה, אנחנו צריכים לדאוג שזה יקרה.