אבי גבאי לציפי לבני: מפרק את המחנה הציוני

ציפי לבני אינה טלית שכולה תכלת. היא חתרנית, סכסכנית, אופורטוניסטית להחריד. כשהיא מדברת על איחוד כוחות וגיוס המעגלים הפוליטיים נגד ראש הממשלה נתניהו היא תופרת את התפקיד הפוליטי הבא שלה. שום כוונה אחרת לא מסתתרת מאחורי המילים היפות.

בשם היוקרה הפוליטית האישית היא תמכור את מפלגת העבודה, את מנהיגיה, את האנשים שפתחו בפניה את הדלת ערב הבחירות האחרונות והבטיחו לה עתיד. כך הפכה לשותפה עם בוז'י הרצוג, כך הפכה ליו"ר האופוזיציה תחת כהונתו של אבי גבאי.

העובדה שעשתה קמפיין קולני לאורך החודשים האחרונים נגד אבי גבאי והציעה למכירה את ראשו לכל המרבה במחיר מלמד על אופיה החתרני. אבי גבאי טוען שהיא מעולם לא נטרה לו חסד על שניאות למנותה ליו"ר האופוזיציה. עובדתית הוא צודק.

אבל מכאן ועד להפיל על כתפיה את מצבה העגום של מפלגת העבדה הדרך ארוכה. אבי גבאי יכול לרשום על שמו את הכישלון ההיסטורי שבו הוא דרדר את מפלגת העבודה מ-24 מנדטים בבחירות האחרונות למספר חד-ספרתי בסקרי דעת הקהל האחרונים. ההתרסקות הזו לא ראתה אור בגלל לבני אלא למרות לבני.

גבאי עשה את כל הצעדים הפנים-מפלגתיים הנכונים כדי למגר את ההתנגדות בתוככי מפלגתו באמצעות השתלטות מוחלטת על המנגנון המפלגתי. חברי הכנסת במפלגה שהתנגדו למהלכים שלו התקשו לצאת נגדו בפומבי אולם בחלוף הזמן התקשו לנשוך שפתיים.

בהמשך הגיעו הטעויות ופליטות הפה. תחילה שבר ימינה כדי לקלוט את עשרות אלפי המצביעים החונים במרכז וירה חיצים לעברו של יאיר לפיד. באחת ההזדמנויות התעלה על עצמו כשהתחפש לנתניהו ועקץ את השמאל "ששכח מה זה להיות יהודי". השמאל הוכה בהלם.

האפקט הזוחל לא איחר מלהגיע: יותר ויותר מצביעים החלו לנדוד החוצה. יאיר לפיד החל לעלות בסקרי דעת הקהל בהתאמה ואבי גבאי החל לצלול.

כשבני גנץ הכניס רגל למערכת הפוליטית המרכז-שמאל נהר אליו בעצימת עיניים. אין אחד מביניהם שיודע מה גנץ חושב על ענייני המדינה, האם רגליו נטועות במרכז-שמאל או במרכז-ימין. האם הוא שתי המדינות לשני עמים או שיש לו הברקות חדשות. אבל בהיעדר אלטרנטיבות ראויות הם הולך על המכונית החדשה מהניילונים.

הזובור שעשה אבי גבאי לציפי לבני הוא הביטוי המדויק למצבו העגום. לאחר שניסה להפיח חיים בסקרים עם כל מיני גימיקים לא ברורים, הוא הקריב את ציפי לבני על מזבח התבוסתנות בתחושה שאין לו כבר מה להפסיד. עם חיבורים נוספים או בלעדיהם, מכאן, סבור גבאי, אפשר רק להמריא. ימים יגידו האם ההצגה המבישה הזו הולידה לו שחקנים חדשים.

ציפי לבני: גבאי לא רצה שותפות, הסיפור הוא לא אני