לכבוד שרת המשפטים איילת שקד!
לפני כשלש שנים נשרף בית משפחת דוואבשה בכפר דומא. בבוקר האירוע השב"כ כבר יצא בהודעה לתקשורת שמדובר ב'טרור יהודי' (הגדרה מגוחכת לכשעצמה).
לאחר מספר חודשים עצר השב"כ מספר נערים שלטענתו היו חשודים במעשים, מה שנקרא אז 'פרשיית דומא'.
המעצר לווה באווירה תקשורתית של 'עליהום' אל מול ציבור המתיישבים, ופרטי המעצר היו נתונים תחת חסיון בצו בית משפט. כשהערפל סביב החקירה החל להתפזר, התברר כי חלק מהנערים השתחררו ללא שהוכח כל קשר שלהם לאירוע, כשהם מעלים טענות קשות על ההתעללות וההתעמרות בחדרי החקירות, תרגילי חקירה הזויים (כמו התרגיל בכלא עכו, שהקלטות ממנו התפרסמו לאחרונה בתקשורת), והנסיונות הרבים להוציא מהם הודאה בכח.
לשב"כ מצדו זה לא הספיק, וכשראה שאין קצה חוט לפענוח המעשה ביקש וקיבל אישור להפעיל 'אמצעים מיוחדים' (שימוש באלימות קשה ופגיעה פיזית) בנערים. חוקרי השב"כ עינו את הנערים עד להודאה, בצורה לא פרופורציונאלית לשום מקרה אחר, שהעלתה את החשד הכבד שמישהו בחלונות הגבוהים החליט להוציא הודאות מהנערים בכל מחיר, בשביל יוקרתו האישית או בשביל לספק את מעסיקיו!
תחושות קשות אלו היו נחלתם של רבים, ומחאה ספונטנית החלה להתפשט, הן ברשת והן בהפגנות בהשתתפות אלפי אנשים ובעשרות מקומות ברחבי הארץ. חלק מהמחאה היה גם ניסיון לרתום קריאה של רבנים ואישי ציבור להפסיק לאלתר את השימוש המכוער בעינוי אחים יהודים. ואמנם, רבים היו אישי הציבור והרבנים שקראו להפסיק את העינויים ולבדוק מה מתרחש בחדרי החקירות.
השב"כ, כמובן, עבד קשה מצדו בכדי שתהיה לגיטימציה למעשים ולא בחל בשום אפשרות לעשות זאת. כך למשל תיק החתונה (הידוע בשם 'חתונת השנאה') שנסיונות הפרקליטות להאשים את משתתפיה בעבירה פלילית עולים על כל דמיון (ולשם ההשוואה, חתונות של ערבים שהופכות להשתוללות פרועה ולירי מסיבי בנשקים בלתי חוקיים כמעט ולא טופלו), וכך גם הבאת נבחרי ציבור להתייצב מול המצלמות ולגבות את המעשים. לא נשכח איך התייצבת גם את והגנת בתוקף על חוקרי השב"כ, והצדקת את הנעשה בחדרי החקירות. לא נשכח איך גם נפתלי בנט (בצורה דמגוגית ולא עניינית בכלל!) אמר "למי אתם מאמינים, לאיתמר בן גביר או לאיילת שקד?".
היום, שלש שנים אחרי, לאחר מסכת דיונים שלמה על קבילות העינויים, כבר כולם יודעים כי הטענות הקשות שהעלה איתמר בן גביר כלפי השב"כ התבררו כנכונות – חוקרי השב"כ עלו בזה אחר זה על דוכן העדים והודו שאכן היו עינויים (פיזיים ונפשיים), הפרקליטות מצידה חזרה בה מהאשמת הקטין במעשה (חרף הודאתו!), ובית המשפט בעצמו קבע שאכן נעשו דברים קשים, וביטל את קבילות מרבית ההודאות! (ממש לאחרונה אף התפרסמו דבריהם של בכירים בשב"כ על כך שראו מאות (!) הודאות שווא בחייהם).
לאור התייצבותך החד-משמעית לצד השב"כ, נותר לציבור רק לתהות האם ברצונך העז להגן על המערכת לא בדקת את נכונות הפרטים, או לחילופין רומית על ידי אנשי השב"כ.
הדברים ידועים, ואין צורך לחזור עליהם שוב. אך אני כותב לך את המכתב הזה בעקבות פרשיה אחרת.
בימים האחרונים נעצרו שלשה נערים ו'הועלמו' מהשטח, כשבצעד חריג ביותר הוצא כנגדם איסור מפגש עם עו"ד. כששמעתי את זה, נזכרתי במה שהיה לפני שלש שנים, ונכנס ללבי חשש כבד ומעיק שה'טיפול בעניין' יתבטא שוב בהכשרת כל האמצעים בכדי לקבל הודאות בכל מחיר. חושש אני כי שוב, ובאותן השיטות, יוציא השב"כ הודאות בכח מאותם ילדים, רק כי נראה למישהו שהם מתאימים לפרופיל ששרטטו מראש בשב"כ.
בשב"כ כבר אין לי אמון, לאחר כל כך הרבה פרשיות מסריחות שנקשרו בשמו של ארגון רב מעללים זה חושבני שאין למה לצפות מהם. אולם אלייך, מתוך אמון בלב היהודי שפועם בקרבך, וכאחת שחשוב לך תיקון מערכת המשפט במדינה, אני פונה ושואל - האם שוב תצאי חוצץ להגנת השב"כ ולהכשר כל מעשה שנעשה תחת ידם, או שמא הפעם תאזרי אומץ ואחריות ותוודאי שכל מעשי השב"כ מפוקחים, ונעשים בצורה עניינית ויהודית?!
טוביה אריאל, יצהר