מניעת חשוד מראיית עורך דין היא צעד חריג ביותר לבוגרים, קל וחומר לקטינים, שהמחוקק הגן עליהם בתקנות מיוחדות.
אם כן, מדוע האריך השב"כ עד סוף השבוע את איסור המפגש עם עורך דין של שלשת הקטינים? מה גורם לנקיטת צעד כל כך חריג מבחינה משפטית?
מתוך ניסיון העבר התשובה היא פשוטה: מכיוון שאין לשב"כ ראיות נגד החשודים, הדרך היחידה להרשיע אותם היא לבודד אותם, וכך לשבור אותם מנטלית על מנת שיודו. אם היו לשב"כ ראיות מוצקות הוא לא היה נזקק לצעד חריג זה.
מעדויות של נערים שנעצרו בעברות דומות בעבר עולה, שהמעצר נעשה בתנאים מחפירים תוך עינויי גוף ונפש. איזוק לכיסא במשך שעות, סטירות ובעיטות, השפלות וצרחות, תוך הפחדת העציר שלא יזכה יותר לראות את אור השמש - המעשים הללו אינם לקוחים מסיפורי עצורים בויטנאם, אלא מעדויות שסיפרו לי באופן אישי נערים שנחקרו בשרות הביטחון בשנתיים האחרונות. זהו קרוב לודאי גם הטיפול שעוברים שלושת הנערים העצורים בשב"כ בשעות אלו על מנת לגרום להם להודות.
תארו לעצמכם איך מרגיש נער בן חמש עשרה שעובר טיפול אגרסיבי שכזה. נערים ובוגרים שעברו מעצר שב"כ, אובחנו לרוב כסובלים מפוסט טראומה ונזקקו לטיפול נפשי כדי להשתקם. חשוב לזכור שעצורי השב"כ הם רק חשודים. הסטטיסטיקה מראה שרוב החשודים שנעצרו בשב"כ שוחררו בלא שהואשמו בהאשמות משמעותיות. האם מישהו פיצה אותם? האם מישהו עזר להם להתמודד עם הסיוטים שהם חווים בלילות?
התשובה האכזרית היא כמובן שלא.
כל זה נעשה לקטינים שיש להם חזקת חפות במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.
מעומק לבי אני קורא לגורמי אכיפת החוק לחדול מיד מהדרך הנוראה הזה של שבירה מנטלית של נערים צעירים. הנפשות שלהם אינן כלי משחק שאפשר להשפיל, לענות ולשבור בלא לתת דין וחשבון. חשוב מאוד למצוא את העבריינים שעוברים על החוק, אבל המטרה בשום אופן לא מקדשת את כל האמצעים.
כי גם את הצדק חייבים לרדוף בצדק.