בית משפט השלום בראשון לציון פסק כי "מעריב הוצאת מודיעין בע"מ" תשלם 280 אלף ש"ח לקרן ולאסף דרור, הזוג שנישא באולמי ורסאי, שרצפתו קרסה, וזאת מפני שתמונתם התפרסמה בעיתון ללא הסכמתם. סגן נשיא בית משפט השלום בראשון לציון השופט אילן שילה קבע כי חגיגת החתונה של השניים הסתיימה באסון מחריד, שבו נספו 23 בני אדם, בהם בני משפחה קרובים של בני הזוג. גם בני הזוג נפצעו. התובעים הזמינו מראש צלם מקצועי שיצלם בעבורם את טקס הכלולות ואת השלבים שקדמו לו. קטעים מהקלטת שצולמה במהלך טקס הנישואין, ובה נראים אירועי האסון, הוצגו כבר בליל האסון ברשתות הטלוויזיה השונות בישראל ומחוצה לה, וגם באמצעי התקשורת האחרים, כמו העיתונות הכתובה והאינטרנט.
השופט קבע כי הנתבעת היא המוציאה לאור של העיתון "מעריב". מהדורת העיתון שפורסמה ב 28 במאי 2001 כללה מוסף מיוחד, ובה כתבות על האסון. לצד הכתבות הופיעה שורה ארוכה של תצלומים שצילם הצלם שאת שירותיו שכרו בני הזוג. מדובר בצילומיהם של בני הזוג אשר צולמו קודם להתרחשות האסון, ובהם כאלה שצולמו מחוץ לאולם ולפני טקס הנישואין.
הנתבעת טענה כי "קנתה" את התמונות מהצלם תמורת 2000 דולר, והתחייבה להחזיר לו את התשלילים. בזמנים מאוחרים יותר, פרסמה הנתבעת שתי תמונות נוספות, שבאחת מהן נראו משפחות הנפגעים, לרבות משפחת התובעים, צופות בהריסתו של הבניין שבו קרה האסון, ובאחרת נראית התובעת בעת שחרורה מן האשפוז בבית החולים. "אין חולק שהנתבעת לא ביקשה ולא קיבלה את הסכמתם של התובעים לפרסום התמונות השונות", קבע השופט.
השופט מתח ביקורת על הטיעון כי מדובר בפרסומן של תמונות שישי עניין ציבורי לפרסמן, וקבע שאף את הטענה הזאת הוא אינו יכול לקבל. הוא הוסיף כי במקרה הזה, "עניין הציבור" שדווקא הסתכל בצילומים הנדונים, משקלו מזערי, "ואינו מצדיק פריצה לתוך זכות היוצרים של הפרט, מה עוד שיש להניח שהנתבעת, לו הייתה מעוניינת במיוחד בצילומים אלה, הייתה יכולה, עם קצת יוזמה ומאמץ, לרכוש מהתובעים את הזכות לפרסמם", קבע השופט.
בפסק הדין קבע השופט עוד כי העיסוק של הנתבעת הוא פרסום באחד העיתונים הנפוצים במדינה. לדבריו, עיסוק זה וממדיו מחייבים זהירות משנה שלא להיכשל בהפרת זכות היוצרים. השופט הוסיף כי קשה להימנע מהמחשבה כי תמונות אלה נראו לנתבעת כאחד הגורמים המרחיבים את תפוצת העיתון, והמגדילים את רווחיו.
השופט קבע כי הנתבעת היא המוציאה לאור של העיתון "מעריב". מהדורת העיתון שפורסמה ב 28 במאי 2001 כללה מוסף מיוחד, ובה כתבות על האסון. לצד הכתבות הופיעה שורה ארוכה של תצלומים שצילם הצלם שאת שירותיו שכרו בני הזוג. מדובר בצילומיהם של בני הזוג אשר צולמו קודם להתרחשות האסון, ובהם כאלה שצולמו מחוץ לאולם ולפני טקס הנישואין.
הנתבעת טענה כי "קנתה" את התמונות מהצלם תמורת 2000 דולר, והתחייבה להחזיר לו את התשלילים. בזמנים מאוחרים יותר, פרסמה הנתבעת שתי תמונות נוספות, שבאחת מהן נראו משפחות הנפגעים, לרבות משפחת התובעים, צופות בהריסתו של הבניין שבו קרה האסון, ובאחרת נראית התובעת בעת שחרורה מן האשפוז בבית החולים. "אין חולק שהנתבעת לא ביקשה ולא קיבלה את הסכמתם של התובעים לפרסום התמונות השונות", קבע השופט.
השופט מתח ביקורת על הטיעון כי מדובר בפרסומן של תמונות שישי עניין ציבורי לפרסמן, וקבע שאף את הטענה הזאת הוא אינו יכול לקבל. הוא הוסיף כי במקרה הזה, "עניין הציבור" שדווקא הסתכל בצילומים הנדונים, משקלו מזערי, "ואינו מצדיק פריצה לתוך זכות היוצרים של הפרט, מה עוד שיש להניח שהנתבעת, לו הייתה מעוניינת במיוחד בצילומים אלה, הייתה יכולה, עם קצת יוזמה ומאמץ, לרכוש מהתובעים את הזכות לפרסמם", קבע השופט.
בפסק הדין קבע השופט עוד כי העיסוק של הנתבעת הוא פרסום באחד העיתונים הנפוצים במדינה. לדבריו, עיסוק זה וממדיו מחייבים זהירות משנה שלא להיכשל בהפרת זכות היוצרים. השופט הוסיף כי קשה להימנע מהמחשבה כי תמונות אלה נראו לנתבעת כאחד הגורמים המרחיבים את תפוצת העיתון, והמגדילים את רווחיו.