"ראינו אותו בתחילת השבוע בבית המשפט בפעם הראשונה מאז המעצר. לא יכולנו לדבר איתו. אשתי רצתה לחבק אותו, אבל השוטרים העיפו אותה. הוא היה נראה מפוחד וחלוש. רצינו לפחות ליצור איתו קשר עין, אבל הוא חשש להישיר אלינו מבט, מפחד שהשוטרים יעשו לו משהו. רק אחרי שניסה לחייך אלינו וראה שלא עושים לו כלום, הוא התחיל ליצור איתנו קשר עין. הוא נראה מבולבל וחלוש. נגיד בעדינות שזה לא אותו ילד שיצא לנו מהבית שבוע וחצי קודם".
את הדברים הללו מספר ל'בשבע' מיכאל לב, אביו של אחד העצורים בידי השב"כ בפרשת מותה של עיישה א-ראבי.
לב מתאר בשיחה את האירועים שעבר הבן בתאי החקירות של השב"כ, מתוך המעט שנמסר לו דרך עורך הדין שמייצג את הבן. "הוא עבר שם חקירות אינסופיות תוך כבילה לכיסא, לפעמים אפילו 14 שעות ברצף. הוא חווה קללות, השפלות, יריקות ודברים שנער בן 16 שלומד תורה שלושה סדרים ביום לא מסוגל להכיל. אומנם לא ירדו איתנו לפרטים, וגם הבן שלנו ניסה לגמד את מה שקורה לו כדי שלא נדאג, אבל מה שבטוח זה שגם בתוך המסגרת של 'לא חקירות צורך', הם מצליחים לענות את הילדים בצורה קשה".
התיאורים הקשים האלה מתווספים לתיאוריו של עו"ד איתמר בן גביר, שמייצג את אחד מחמשת העצורים בפרשה. "מדברים איתו בשפה מלוכלכת על דברים של החפצת נשים, שבשביל ילד כזה זה ממש בגדר הטרדה מינית", הוא מספר. "נוגעים בו במקומות רגישים. לאחד הילדים השמיעו הקלטה של אמו בוכה בעצרת מחאה שהייתה, והתחילו לחקות אותה ולצחוק עליה בפניו. הם גם הזמינו את אחד האבות לחקירה, השמיעו אותה אחר כך לבנו והפחידו אותו שבגללו אבא שלו מסתבך. אני באמת לא מצליח להבין, איך אחרי שחטף ביקורת נחרצת מבית המשפט בשבוע שעבר, וההודאות שהוציא נפסלו, השב"כ עוד לא למד לקח והבין שהשיטות האלה פסולות. חייבים כאן התערבות של הדרג המדיני".
נסיעה במחלוקת
השבוע האחרון היה רצוף בתדריכים של השב"כ. אחרי שתיקה של כמעט שבוע, בחרו בדוברות השב"כ לפרסם בתחילת השבוע רצף של הודעות לתקשורת. באחת ההודעות פרסם השב"כ כי רכב ובו פעילים מיצהר נסע בשבת שבה אירע המקרה לישיבה ברחלים, על מנת לתדרך את התלמידים. המטרה של הפרסום, ככל הנראה, היא להוכיח כי זורקי האבנים אכן יצאו מתוך הישיבה, ולכן הזדרזו הפעילים מיצהר להגיע לישיבה לתדרך את הנערים. לדברי עו"ד בן גביר, זו גם הראיה המרכזית שמציגים אנשי השב"כ בהארכות המעצר בבית המשפט.
אולם אחד מהנוסעים ברכב שיצא מיצהר לרחלים באותה שבת, מצייר בשיחה עם 'בשבע' תמונה שונה: "באזור השעה עשר בבוקר היינו בבית כנסת, ומערכת הביטחון של יצהר אמרה שבשעות הלילה התקבל דיווח שערבייה נהרגה מתחת ליצהר מזריקת אבנים. בגלל שזה היה בחווארה חשבו שזה מיצהר. בשעות שלאחר מכן התברר שהערבייה, לטענת בעלה, לא נהרגה בחווארה, אלא באזור צומת תפוח ודרומה. בגלל שהיא הגיעה למרפאה בחווארה נוצר בלבול, ולכן ייחסו את זה בהתחלה ליצהר".
הפעיל ממשיך ומתאר כיצד התקבלה ההחלטה לנסוע לישיבה ברחלים, למרות שהמעשה כרוך בחילול שבת דאורייתא. "בגלל שאנחנו מכירים את השב"כ והמשטרה, אנחנו הבנו שהם ישר יחליטו בלי הוכחות שמדובר ביהודים. הערכנו שאם אנחנו עושים את החשבון נכון, אז הכתובת שלהם תהיה הישיבה ברחלים, כי היישוב הכי קרוב לאירוע זה רחלים, והיישוב עצמו הוא מתון, לכן ילכו ישר לישיבה. מכיוון שמדובר במקרה של רצח מבחינתם, אז סברנו שהם עלולים לפעול מיידית בכל האמצעים, ולענות את החשודים כמו במקרה דומא. מכיוון שבמקרה של דומא אחד העצורים ניסה להתאבד, חשבנו שיש עניין של פיקוח נפש ולכן צריך לשאול פוסק הלכה".
קבוצת הפעילים אכן הלכה לפוסק הלכה ביישוב יצהר, שסבר אומנם שמדובר בפיקוח נפש, אך עדיף לבדוק קודם באינטרנט אם אכן קרה הדבר ולא מדובר בסתם שמועה, וכך אולי למנוע חילול שבת דאורייתא באמצעות חילול שבת דרבנן. לאחר שנוכחו לדעת שאין זו רק שמועה, התקבל האישור הסופי והחבורה נסעה ברכב לכיוון היישוב רחלים. "ההבנה שלנו הייתה שזה פיקוח נפש, ולכן לא בא בחשבון לצעוד ברגל. אסור היה להפסיד זמן, כי החשש היה שהשב"כ עשוי להגיע כל רגע". יש לציין שהשבוע פרסם הרב דב ליאור את דעתו ההלכתית בנושא, ולמעשה הצדיק את פסק ההלכה הזה ואת מעשיהם של הפעילים.
"הגענו לשם, ובאמת כשהגענו סיפרו לנו שהשב"כ כבר היה בבוקר", מספר הפעיל. "אנחנו הגענו באחת בצהריים. רצינו להכין אותם נפשית לדבר הזה. מה זה חקירות שב"כ, איך לא לפחד, למה לא להאמין למניפולציות שלהם ומה עושים. לא באנו בקטע משפטי, אנחנו לא מוסמכים לסייע משפטית. נשארנו שם עד צאת השבת, ומיד כשיצאנו בצאת השבת היו שם כוחות שהתארגנו לפשוט על הישיבה. תוך כדי שיצאנו הם כבר פשטו על הישיבה".
בדיעבד, השב"כ השתמש בנסיעה שלכם כדי להוכיח את הקשר של הישיבה לאירוע. אתה חושב שטעיתם?
"השב"כ תמיד ימצא את הדרך להמציא אשמה, כמו הדגלים שפרסם ושטויות כאלה. מה גם שבסוף אותם חמישה חבר'ה שעכשיו בחדרי החקירות קיבלו סיוע גדול מהשיחות האלה".
למרות שכוונתם של הפעילים הייתה לסייע לתלמידי הישיבה, השבוע פרסמה הנהלת הישיבה מכתב מיוחד להורים, ובו היא התנערה מהנסיעה בשבת וטענה כי לא היה בה צורך. "הנסיעה בעיצומה של השבת, שנעשתה על ידי מספר יהודים מתוך אכפתיות גדולה, לא נעשתה על דעתנו ולא בידיעתנו", נכתב באיגרת, "אנו מעריכים מאוד את הרצון, אך לדעתנו זה לא היה נצרך. קדושת השבת גוברת על השיקולים שהיו להם, ומגינה ושומרת על ישראל".
בריאיון ל'בשבע' מוסיף מנהל הישיבה, יהודה ליבמן, שלא רק שהנסיעה לא הייתה נצרכת ולא נכונה מבחינה הלכתית, היא אף התגלתה כמזיקה מבחינה אסטרטגית. "האנשים שנסעו היו מלאים ברצון טוב, אבל בסופו של דבר זה גרם לקשירה בין הישיבה לבין המעשה. אומנם השב"כ הגיע לפה עוד לפניהם, אבל אין לדעת – אולי אם הם לא היו באים השב"כ היה מרפה מאיתנו". ליבמן מדגיש שהישיבה בראשותו מנותקת אידיאולוגית ומעשית מהישיבה ביצהר, וכל ניסיון לקשור בין הישיבות הוא חסר בסיס. "בכוונה הרחקנו את הישיבה שלנו מגב ההר שבו מתרחשות סערות בענייני ארץ ישראל מדי פעם", הוא אומר, "רצינו להקים מוסד באווירה נינוחה. המרכז פה הוא עבודת ה' בדרך חסידית ובזה אנחנו מתעסקים".
"אמרו במפורש שאני לא חשוד"
מאוחר יותר במהלך השבוע פרסמה כרמל דנגור, כתבת השטחים של תאגיד השידור, ציוץ בטוויטר, שלטענת גורמים המעורים בדבר אומת על ידה בפני כמה גורמים שונים בשב"כ. בציוץ כתבה דנגור: "רבש"ץ רחלים, היישוב שבו נמצאת ישיבת פרי הארץ בה לומדים החשודים, נחקר במשטרה בחשד שמחק סרטונים ממצלמות האבטחה - שהיו עשויים לזהות את החשודים יוצאים משטח רחלים".
בריאיון בלעדי ל'בשבע' מספר רבש"ץ רחלים את מהלך האירועים כפי שחווה בעצמו: "באותו ליל שבת שבו נהרגה האישה הפלשתינית לא קיבלתי שום דיווח ולא ידעתי על כלום. הדבר היחיד שקיבלתי זו התראה של המכ"ם בשעה שתיים בלילה, שבקפיצה שלי למקום התבררה כעדר של חזירי בר שנגעו בגדר. זה היה כמה שעות אחרי האירוע המדובר. חוץ מזה לא היה כלום באותו לילה".
"הפעם הראשונה שקיבלתי דיווח שקרה משהו זה בשבת ב-11 בבוקר", הוא ממשיך ומגולל את האירועים. "הגיע אליי מג"ד של גדוד חורון וסיפר לי על האירוע. הוא שאל אותי מה דעתי ואם שמעתי משהו. זאת הפעם הראשונה שנודע לי שקרה בכלל משהו. הגעתי לש"ג של היישוב בסביבות 12 בצהריים בשבת, והוא סיפר לי ששמר בלילה ושמע בקשר על האירוע, ושבמהלך כל הלילה הגיעו חוקרים של שב"כ ומשטרה לעמדה, ולקחו משם את כל החומרים שהם צריכים מהמצלמות. הבנתי שהכול בטיפול ולכן לא הרמתי טלפון לברר באמצע שבת".
"במוצאי שבת דיברתי עם סמח"ט שומרון, והוא ביקש שאבדוק במכ"מים, אלה שנותנים חיוויים על נגיעות בגדר, אם הייתה כניסה או יציאה. ניסיתי לעשות את זה, וראיתי שיש תקלה במכ"מים – הם כן עובדים בזמן אמת, אבל יש להם בעיה בשחזור עד יום רביעי. המצלמות עבדו מצוין ואפשר היה לראות אחורה, אבל במכ"ם לא. פניתי לטכנאי של חברת מוטורולה, והוא אמר לי שזאת תקלה שמתרחשת לפעמים, ומיד הם באו לתקן".
בנקודה הזאת מטיל הרבש"ץ פצצה. לפי ההסבר שנתן לנו, בתור רבש"ץ אין לו בכלל את היכולת להיכנס אל תוך המערכת של המצלמות ולמחוק משם סרטונים. "זו מערכת שאנחנו שולטים בה רק ברמה של לראות אונליין מה קורה, וכן לראות אחורה. למחוק אין לנו אפשרות. זה בשליטת פיקוד העורף ורק טכנאים של מוטורולה יודעים להיכנס לתוך המערכת".
הרבש"ץ מוסיף ומספר על המפגש שלו עם חוקר המשטרה, שהיה לדבריו בסך הכול במעמד של גביית עדות. "במהלך השבת היה אירוע חריג אחד. במצלמות רואים אותי יוצא עם המאבטח בשבת בצהריים, ואנחנו מתשאלים רכב שרוצה להיכנס ליישוב. זה היה הרכב שהגיע מיצהר. בעקבות זה מתקשר אליי שוטר ביום שני ומבקש לקבל ממני עדות. ביום שלישי הוא מגיע אליי ומבקש את הטלפון שלי לבדיקה. אני שואל אותו אם אני חשוד במשהו, והוא אומר לי במפורש שזה חלק מהעדות ואני לא חשוד בכלום. אני מעריך שהוא רצה לוודא שאף אחד לא התקשר אליי בשבת להגיד לי שהוא מגיע ליישוב, להצליב עדויות. אחרי כמה שעות הוא החזיר את הפלאפון. מבחינתי כאן נגמר האירוע, לא שמעתי יותר מהמשטרה או מהשב"כ".
הידיעה של דנגור תפסה את הרבש"ץ באמצע שבוע מילואים, והיא פגעה בו קשות. "אני במילואים ביחידה מסווגת, ותוך כדי היום אני פותח את הטלפון ורואה הודעות מהמון אנשים אם אני עצור או בחקירה. אני לא מבין על מה מדובר, ואז מראים לי מה כתוב עליי. אמרתי להם שאני במילואים כל השבוע. אז נפל לי האסימון שמעלילים עליי. שמישהו מסר מידע שגוי או שהיא לא הבינה. אני מאוד כועס על זה, מאיפה זה הגיע? זה נשמע כמו ספין, שמישהו מנסה לעלות איתו לכותרות. זה מאוד פגע בי ברמה האישית. ייתכן שאלך לתביעת דיבה בנושא הזה".
מתאגיד השידור הציבורי 'כאן' נמסר בתגובה: "אנו עומדים מאחורי הפרסום. מעולם לא נטען שנחקר באזהרה".