שופטי בג"ץ דחו את עתירת בני משפחתו של המחבל ח'ליל יוסף עלי ג'בארין אשר רצח את ארי פולד הי"ד בצומת גוש עציון נגד צו ההריסה שהוצא לקומה השלישית בבית בו התגורר המחבל.
פסק הדין ניתן בהתאם לעמדותיהם של השופט יצחק עמית וענת ברון ונגד דעתו החולקת של השופט ג'ורג' קרא שטען כי מאחר שהמחבל היה קטין אין להורות על הרס כל הדירה בה התגורר יחד עם הוריו ואחיו.
השופט עמית שכתב את חוות הדעת העיקרית בתיק קבע, "היתה לבני המשפחה אפשרות של ממש למנוע את הפיגוע או לפחות להתריע מבעוד מועד על כוונתו של המחבל. נסיבות עובדתיות אלה ממחישות את התכלית ההרתעתית שמבקש המפקד הצבאי להשיג: אילו בני המשפחה היו מונעים את הפיגוע, ביתם לא היה נהרס".
"גם להתנהלותם של דיירי הבית לאחר הפיגוע עשויה להיות משמעות, ובמקרה שבו אחיו של המחבל הסגיר אותו לרשות הפלסטינית, החליט המפקד הצבאי לאטום את חדרו של המפגע בלבד. לעומת זאת, במקרה הנדון חלק מבני המשפחה הביעו תמיכה נלהבת במעשה הרצח הנפשע, ויש בכך כדי ללמד שהמחבל פעל בסביבה תומכת טרור, כלפיה מכוונת התכלית ההרתעתית בניסיון למנוע פיגועים בעתיד", הוסיף השופט עמית.
השופטת ענת ברון הצטרפה כאמור לחוות הדעת של השופט עמית שאישרה את הצו, אך הצטרפה מנגד לעמדתו של השופט קרא, לפיה "השימוש בתקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן: תקנה 119) מעורר קשיים בתחומי המשפט הפנימי והבינלאומי, שלא זכו לליבון ולדיון מעמיק בפסיקה, וכי יש מקום לשוב ולעיין בשאלות אלה בהרכב מורחב. מדעתי זו לא שיניתי".