התחלה/ ז' בסיוון תשל"ד, חיפה. תשעה חודשים אחרי מלחמת יום הכיפורים. "במשפחה היה שבר קשה". דודו משה, אח של אביו, נפל בהתשה ובן דוד שנקרא על שמו נפל גם הוא בסוף המלחמה ההיא. "המשפחה החליטה למלא את החלל ולקרוא משה לכל מי שייוולד". הוא היה הראשון, אחר כך היו עוד משה ומושית. "נולדתי כנחמה, מתוך ציפייה למילוי שורות".
תופסים גלים/ הילדות עברה עליו בשכונת בת גלים החיפאית. "הים היה מאוד דומיננטי בחיים שלי. ממאי ועד אוקטובר הייתי חוזר מבית הספר, שם את התיק בבית והולך לים. עד היום אני מתגעגע לגלים". האב היה מורה לנהיגה, "ואני עברתי רק טסט שלישי - הסנדלר הולך יחף". אמו הייתה עקרת בית. שלושה ילדים, הוא הצעיר.
לימודים/ אף שבמהלך השנים עשה קפיצה לבית ספר לאומנויות, הוא סיים את חוק לימודיו בבית הספר עירוני א. "השנים בבית הספר לאומנות היו מאוד מאושרות. התנסיתי בציור ובפיסול ולמדתי על אומנים וציורים מפורסמים". מה שהכריע לטובת החזרה לתיכון הרגיל היו "המשיכה לצד העיוני, ללימודי ההיסטוריה והאזרחות".
תנועת נוער/ מד"צים של עיריית חיפה, "עשינו הרבה הדרכות בשכונות קשות שגרות בהן אוכלוסיות מוחלשות". הוא הדריך במשך שנות החטיבה והתיכון. "זה שינה אותי. העצים אותי בהיבט של מנהיגות. ליוויתי את הילדים והובלתי אותם". והיו גם תובנות. "ההדרכה נתנה לי פתיחות והבנה של החברה בישראל ודאגה לחלש".
צבא/ הוא אסמתי "כמו הרבה חיפאים", ניסה להמעיט בערך המחלה אך במהלך ניווט בקורס סמלים התמוטטה אחת מריאותיו והוא פונה לבית החולים רמב"ם. "אחרי אשפוז ושיקום קצר נלחמתי להעלות בחזרה את הפרופיל וחזרתי לצבא כמתנדב". הוא שירת במצ"ח "בתפקיד מאוד משמעותי. כבחור בן 19-18 אתה צריך לחקור פריצה לנשקייה, ואתה יודע שתוך 24 שעות זה יהפוך מפלילי לפח"ע. אתה מנסה לסגור את כל הרמזים והכיוונים כדי שהנשק לא יגיע לידיים עוינות. גם אם זה אומר לא לישון כמה ימים".
הולך איתו/ הוא היה החייל שענה לטלפון של אסתר וקסמן, אמו של נחשון, שסיפרה על כך שיצא מאליקים אך לא הגיע הביתה. "עשינו את כל הבדיקות עד שמישהו אמר שראה אותם יורדים באזור לוד. אז זה עבר לבדיקת השב"כ. לא אשכח את זה". מרבית השיחות שהובילו לחקירת היעלמות חיילים הסתיימו במציאתם. "בזה יש פחות הילה, אבל זה גם משמעותי בעיניי".
שע"ל/ כשהיה חייל רצה לעברת את שמו. במסגרת חידון ידיעת הארץ שבו השתתף נחשף לקיומו של המושב שע"ל ברמת הגולן. "ראשי התיבות שלהם הוא 'שב עם לאדמתו'. זה גם מושב של יוצאי חרות ביתר וגם מזכיר את פוקסמן - שועל. לא הורדתי את השם הקודם כדי לא לפגוע בסבי".
ירושלים/ "החלום היה להגיע לירושלים וללמוד בה". הוא עשה תואר ראשון ושני במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, והיה נשיא אגודת הסטודנטים מטעם תא 'גלעד אביב' של ליכוד-צומת-מפד"ל "שהצמיח אנשים כמו אביגדור ליברמן וצחי הנגבי". הוא היה ראש המחלקה האקדמית באגודה. "דאגתי לסטודנטים שיצאו למילואים וחזרו ללמוד לבנק בחינות, שיעורים פרטיים על חשבון האגודה ועוד. זו הייתה תקופה מעניינת שבה גם הכרתי את אשתי".
החוג למדע המשפחה/ את מירב הכיר כסטודנטית למדעי המדינה וכלכלה. "פגשתי אותה באחת הפעמים שעברתי בחדרים ושכנעתי סטודנטים להצביע. איתה השכנוע הצליח מעל המשוער". מירב היא כלכלנית בחברת החשמל, מנהלת הכספים של פרויקט העברת אינטרנט דרך תשתית של חברת החשמל. לזוג שתי בנות, איה בת ה-15 וגלי בת ה-13, שתיהן לומדות בחטיבת הביניים מור ברעות.
הגינות באקדמיה/ "הדוקטורט שלי עוסק בימין הישראלי, כי באקדמיה אין מספיק מחקר עליו, ומי שכן עשה זאת הגיע מגישה ביקורתית. היה לי חשוב לאזן את זה. בשיעורים בהיסטוריה פוליטית במכללת הדסה אני מאוד נזהר מלהביע את העמדות האישיות שלי, ומקפיד להציג בפני הסטודנטים את כל העמדות - שהם יבחרו".
סיירת בגין/ הוא ראה מודעה באוניברסיטה שמחפשים רכז אקדמי ברבע משרה למרכז מורשת בגין. "הצטרפתי לצבי הורוביץ ולהרצל מקוב, וזו הייתה הזדמנות לצקת מים על ידיהם". הם ישבו בבנייני האומה "ויחד בנינו את התשתית למרכז מורשת בגין בכתף הינום".
משנה למנכ"ל/ במשך השנים התקדם בתוך המרכז. הוא היה אחראי על אירועי התוכן וסיים כמשנה למנכ"ל. "זו הייתה זכות גדולה לפגוש את כל הדור: מישה ארנס, יחיאל קדישאי, אנשים שראו את עצמם אנשי שירות, משרתי העם, וכמובן להקים מרכז לזכרו של בגין, אחת הדמויות המשמעותיות והמשפיעות".
מודעה משמיים/ רעייתו ראתה מודעה ובה מחפשים מנהל למוזיאון הכנסת, שעתיד להיבנות במשכן ההיסטורי שלה, בית פרומין, שבו נוצקו היסודות למשטר. "המודעה דיברה על מוזיאון אור-קולי ועל מרכז חינוכי לתולדות הדמוקרטיה. אשתי אמרה לי: כל מה שעשית עד היום הכין אותך לזה. זה כאילו נכתב בשבילך". הוא הבין בדיוק על מה היא מדברת, "אבל המיונים היו ארוכים. שמחתי שהחליטו לבחור בי".
הפרויקט/ "מאתגר". הוא מאמין ש"דמוקרטיה היא כמו צדק. לא מספיק שתיעשה אלא גם שתיראה. יש חשיבות להראות מה שהכנסת עושה וכמה היא משפיעה על העם בישראל. הרבה פעמים לחברה הישראלית יש דימוי שטחי של מה שהכנסת עושה".
עובדים/ חוץ מריאיון עם ותיקי הכנסת "יש לנו אוצרת ותסריטאים ואנחנו כותבים את התסריט של המוזיאון". יש בו, בין השאר, גם את "השורשים היהודיים של הכנסת, אחרי רבים להטות, ועד ארבע ארצות, הקונגרס הציוני שהיה דמוקרטי. כל אלה היו מודל לחיים של דמוקרטיה".
להרגיש בן גוריון/ במקביל נעשית עבודת שחזור מדוקדקת של המליאה עד רמת ידית הכיסא וטיב השטיח. "המבקרים יוכלו לעמוד על הדוכן ולשבת במקום שבו ישב נשיא המדינה. הם יוכלו להיות בחדר הממשלה שבו הוחלט על לכידת אייכמן ולשבת במושב של דוד בן גוריון שממנו התווכח עם בגין". סיורי הקבוצות למוזיאון ימשיכו משם ליום עיון שלם בחלק החינוכי של המוזיאון. הבניין, כאמור, יכלול גם חלק מחקרי ועיוני.
תדמית הכנסת/ "צריך להסתכל על התנובה של הכנסת, מה היא הצליחה להוציא תחת ידיה. אפשר לראות שיש בה הרבה אהבת ישראל וגם תיקון עולם. הכנסת חוקקה מאות חוקים ותיקוני חוק שמיטיבים עם האזרחים. את זה הייתי רוצה להראות לציבור. יש כאן בית נבחרים יהודי שקובע באופן דמוקרטי וריבוני את החוקים של מדינת ישראל".
לשיפור ולשימור/ בית פרומין הוא מבנה לשימור, אך עם זאת יש לדאוג לנגישות. "אני גם ההיסטוריון שעובד על התכנים, וגם בנאי שעובד עם המהנדסים על החלק הפיזי של הבניין. זה פרויקט שאני קם אליו כל בוקר ומודה על הזכות. אשתי אומרת שזה תחביב שהפכתי למקצוע".
ההיסטוריה חוזרת/ הישיבה הראשונה של הכנסת נפתחה בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. "שגרירי ארצות הברית, בריטניה וצרפת החרימו את הישיבה ולא הגיעו, כי אמרו שירושלים איננה שייכת לישראל". מי כן הגיע? "השגריר הפולני והשגריר הסובייטי".
אם זה לא היה המסלול/ "אולי הייתי סופר". כן כן, כזה שעוסק גם בפרוזה.
במגרש הביתי
בוקר טוב/ מירב יוצאת מהבית בחמש וחצי כדי לנצח את הפקקים. הוא קם בשש וחצי, "מעיר את הבנות, מכין טוסטים, שוקו ותה, וגם את האוכל בצלחות לארוחת הצהריים כולל פלטת ירקות". אחר כך "מוציא את הכלב לטיול, לוקח את הבנות לבית הספר ומשם לעבודה".
פסקול/ שומע הרבה חדשות, "רץ בין גל"צ לרשת ב'". אם מוזיקה אז נעמי שמר וחווה אלברשטיין, בעיקר שירים שביצעו עם הפילהרמונית. "כשהילדות באוטו, במיוחד עם חברות, אני מיד מעביר לגלגלצ כדי למנוע מהן פדיחות".
פנאי/ אוהב לרוץ וקורא הרבה בגלל העבודה. "אוהב לקרוא על אנשים שקשורים לפוליטיקה הישראלית". וכאמור, כשהעבודה היא גם תחביב "יש לי ארון מלא ביוגרפיות. זה מאוד מעניין אותי".
אוכל/ הבנות ואשתו לא מכניסות הביתה בשר. "אני משלים את החוסר במזנון הבשרי של הכנסת. מזל שיש אותו". ובכל זאת, המאכל המפנק ביותר הוא מנת דגים שמכינה אשתו לפי מתכון טעים במיוחד.
אחזקת הבית/ "אנחנו שוויוניים לגמרי: קניות, כביסות, קיפולי כביסה וניקיונות. לכל אחד יש את החלק שהוא מנקה בבית".
שבת/ "מחכים לה כל השבוע. עד שהבנות חוזרות מהצופים בחמש וחצי כל הבית רגוע". אשתו מדליקה נרות מדי ערב שבת והוא עורך קידוש. "הרבה פעמים שבת מוקדשת להורים, או למנוחה, להנאה משבת".
דמות מופת/ שני הסבים שלו. "דוד הופמן, מחמש המשפחות שהקימו את תלמי אלעזר. חקלאי ברמ"ח איבריו ושומר שבת בשס"ה גידיו, ולמרות הקשיים הכלכליים והביטחוניים, הגניבות והפגיעות בנפש הוא נאחז בקרקע". הסב השני הוא יוסף פוקסמן, בית"רי שהצליח להבריח את משפחתו מציפורני הנאצים למרות שאנשים סביבו לא האמינו שהסכנה כה גדולה. "הוא חזר והתגייס לצבא הרוסי, נפצע פעמיים והגיע עד ברלין". לבסוף עלה ארצה עם המשפחה בספינת מעפילים של בית"ר וגורש לקפריסין.
כשתהיה גדול/ כרגע עמל להפוך את הדוקטורט שלו לספר, ובעתיד "מאוד מקווה להוסיף ספרים חשובים למדף שעוסק בהיסטוריה של מדינת ישראל, על דמויות שנשכחו מדברי הימים שלה".
לתגובות: ofralax@gmail.com