בחודש האחרון צפיתי בסדרה על חייו של ליאון טרוצקי, המהפכן הרוסי ממוצא יהודי שייסד את הצבא האדום והביא לניצחון הבולשביקים.
הסדרה, שהופקה על ידי הערוץ הראשון של רוסיה ב-2017, הגיעה לאחרונה לתודעת העולם כולו אחרי שעלתה לנטפליקס, יבואנית התרבות העיקרית כיום על פני הגלובוס. לחידוש העצום של נטפליקס יש להקדיש פרק שלם, אבל זה לא מוקד דיוננו כעת. מהמעט שידוע לי, הסדרה אמינה ולא לוקה בסטיות משמעותיות מן האמת ההיסטורית.
טרוצקי היה אדיש לחלוטין ליהדותו. למען האמת, הוא היה אדיש גם להיותו רוסי וללאום כמושג בכלל. העובדה הזאת מקלה מעט על המחשבה שבן לעם היהודי היה שותף לרצח המוני ואכזרי מהסוג שהתחולל ברחבי רוסיה בשנות המהפיכה. הניכור שלו לאביו, שמתבטא במפגש ביניהם שמהווה את אחת מסצנות השיא של הסדרה, מציג אדם שהתאהב עד אימה ברעיונותיו ובו עצמו וזנח כל רגש טבעי. היהדות שלו מודגשת רק על ידי יריביו או בפעמים הבודדות ששמו המקורי, לייבּ, מוזכר. הוא עצמו מדבר על יהדותו רק כמכשול טכני בדרך לכיבוש המפלגה, שכביכול ביקשה תיקון עולם אך בפועל רחשה יצרים אנטישמיים.
סדרות טלוויזיה שעוסקות בדמויות מפוקפקות מטעות לעיתים. הצופה עשוי להתפעם מכישרונותיו של הגיבור המרכזי ולשכוח לרגע את מעשיו. אבל העובדה שמשפחתי סבלה היטב מתוצאות המהפכה ההיא עמדה ברקע כל העת, ולא אפשרה לי להתבלבל. סבי, ר' דוב בער רובינסון ע"ה, שיום השנה שלו חל השבוע, היה ממארגני מבצע הברחה שבמסגרתו יצאו מהגולה הקומוניסטית מאות משפחות יהודיות. סבא עצמו נתפס יחד עם חבריו לארגון המבצע לקראת סיומו, והוא שהה בבית הכלא ובמחנה עבודה מרוחק במשך שבע שנים, עד ששוחרר. עברו יותר מעשור שנים מאז השחרור, שבמהלכם גם נולדה אמי שתחיה, עד שזכה לאשרת יציאה יחד עם סבתי ע"ה והתאפשר לו לעלות לישראל.
בכל פעם שצפיתי בטרוצקי (קונסטנטין חבנסקי השחקן, ליתר דיוק) מסביר את מעשיו בקרות, הזיכרונות המשפחתיים עלו והקשו עליי את הצפייה. מוצאו היהודי רק הופך את הסלידה לגדולה יותר. אומנם הוא היה אדיש ליהדותו, וזה מעט מקל, אבל האדישות הזאת לא משנה את העובדה שהוא נולד לזוג איכרים בעיירה יהודית ושבישראל של היום חיים חלק מצאצאיו.
בסיומה של הצפייה התחלתי לראשונה להתבונן בעובדה הידועה לכול שטרוצקי לא היה היהודי הקומוניסט היחיד, גם אם היה הבכיר שבהם. יהודים היו חלק מכל שדרות המהפיכה, ושפת היידיש נשמעה הרבה בדיונים הראשונים שהובילו אליה. זהו לא חידוש והכול יודעים זאת, אבל דומני שלא מספיק עוסקים במשמעויות הנלוות לכך או לפחות בשאלות שהדבר מעלה. כשבשיח האקטואלי מתקיימים דיונים האם היותנו יהודים מבטיחה רף מוסרי גבוה, צריך לזכור שממש לא מזמן אלפי יהודים היו שותפים מלאים לאחת המפלצות האכזריות בהיסטוריה. משלב הרעיון והתכנון ועד לאחרוני מבצעי המאסרים והרציחות – יהודים היו שם.
אז מה זה אומר? מנין לי. כששוחחתי על כך עם חבר, הוא השיב לי שהיהודים הקומוניסטים השילו מעליהם את זהותם היהודית לפני שהתדרדרו לתהומות האכזריות הללו. "הם לא עשו זאת כיהודים", הוא אמר לי, "העם היהודי, כאומה, לא הגיע למעשים הללו". זו בהחלט אמירה שיש בה כדי ליישב מעט את התמיהה הזאת. מצד שני, הזהות היהודית אומנם לא שימשה בתפקיד רשמי, אבל לא מעטים מסבירים את האחוז הגבוה של היהודים בקרב הבולשביקים בכך שהאופי היהודי נוטה למהפכנות. איך נהוג לסכם בישיבות סוגיות לא פתורות? ועוד צריך עיון.
לתגובות: mmgruzman@gmail.com