צעד ראשון בפוליטיקה למתחילים: סמן אויב. בלי אויב אתה לא קיים. בלי אויב אין משהו שיגדיר אותך, שיעצב את המצע שלך. מי אני? מה המצע שלי? בדוק את שונאיי ותגלה.
אבל אביגדור ליברמן, שהשיק את הקמפיין הפרובוקטיבי 'לא דופק חשבון', אינו פוליטיקאי מתחיל. מאחוריו עשרות שנים של ערבובים, רקיחות ומיזוגים על גבו של הבוחר הישראלי. במידה מסוימת הוא גדל על ברכיו של הפוליטיקאי של כל הזמנים בנימין נתניהו. למרות זאת הוא בוחר לחזור לנקודת ההתחלה.
לא דופק חשבון לחמאס; לא דופק חשבון לאחמד טיבי; לא דופק חשבון ל'בצלם'; לא דופק חשבון לחרדים. ליברמן חוזר לנקודת ההתחלה משום שמפלגתו בדרך לשם.
בימים אלה היא מציינת עשור להתהוותה ועתידה לוט בערפל. בבחירות 2009 גרפה ישראל ביתנו 15 מנדטים אך מאז לא הצליחה לשחזר את ימי הזוהר. ב-2013 גרפה 11 מנדטים, ב-2015 צללה לשישה ובסקרי דעת הקהל של מערכת הבחירות הנוכחית היא בקושי מגרדת את אחוז החסימה. נקודת ההתחלה כבר אמרנו.
קו המשווה שיצר ליברמן בין חמאס, 'בצלם' והחרדים קומם עליו רבים בציבור החרדי שטענו כי ליברמן שובר כלים רק כדי למנוע את היעלמותו מהנוף הציבורי.
"פלא הוא שמפלגה שכמעט כל הקדנציה לא הביאה לשום הישגים מהותיים, רוצה שוב לזכות לאהדת הקהל, ולפחות לעבור את אחוז החסימה. בכך היא מנסה לעשות זאת באמצעים בזויים ודחויים שמזכירים תקופות אפלות בהיסטוריה", צוטטו "אישי ציבור" בעיתון החרדי 'המבשר' שאף התריעו: "אם ליברמן מנסה להציל את הסקרים המדשדשים של מפלגתו, אל לו לעשות זאת באמצעות הסתה פרועה וחמורה נגד הציבור החרדי. הדברים חמורים ואסור לעבור עליהם בשתיקה".
קובעי מדיניות אחרים בציבור החרדי סברו שאין מקום לשחק לידיו של ליברמן. אלו פרפורי הגסיסה שלו, טענו. כל מחאה שנפריח לאוויר תתדלק את אמירותיו הפרובוקטיביות, תיצור חיה פוליטית נוספת. לא נגיש לו אותה על מגש של כסף, אמרו.
אמרו וצדקו. בבליל הכוכבים האחרונים ליברמן מתאייד. בני גנץ מלהטט במפה הפוליטית, אורלי לוי-אבקסיס נוגסת מהמרכז, בנימין נתניהו סוחט את סיפור ההתקרבנות שלו עד לשד עצמותיו ונפתלי בנט מצליח להמציא עצמו מחדש. אביגדור ליברמן מוצא עצמו מתזז על אחוז החסימה. לעיתים מעליו, לעיתים מתחתיו. מה יעשה הבן ולא יצעק.