שעתיים של פרופורציות

אם נחה עליכם רוח נתינה אתם מוזמנים להתחבר למיזם חדש שמקשר בין הורים לילדים מאושפזים ובין אנשים שמוכנים לשבת עם הילד בבית החולים

אסתי רמתי , י"ח בשבט תשע"ט

גם כשקר צריך לזכור שכל טיפה היא ברכה.
גם כשקר צריך לזכור שכל טיפה היא ברכה.
איור: עדי דוד

אין על התנדבות. כל מי שיצא לו לתרום קצת מזמנו וממרצו לטובת האנושות יודע איזה כיף זה, כמה זה ממלא ומספק ועושה טוב על הלב.

לא סתם תוכלו למצוא מתנדבי מד"א, משמר אזרחי ועמותות חסד בכל מקום. הכול טוב ויפה, למעט בעיה אחת: נשירה. כל רכז מתנדבים מכיר כנראה את התופעה - כולם מתחילים במרץ, מתייצבים למשמרות, עושים ימים כלילות, אך עם הזמן הנפשות הפועלות נעלמות בזו אחר זו כמו זקני ישראל בדרך לפרעה. נשארים רק המשוגעים לדבר, המורעלים שקופצים לכל קריאה. מה לעשות? כולנו טרודים, כולנו עסוקים, לכולנו יש התחייבויות קודמות, ולא פשוט להשחיל לתוך הלו"ז הצפוף גם התנדבות קבועה. כמה פשוט היה אילו יכולנו להתנדב בלי להתחייב, ולצרף כוונה טובה למעשה.

אז השבוע נתקלתי בעמותה שנכנסת לנישה הזאת בדיוק: "מתנדבים בארץ החיים". אם השם "ארץ החיים" מצלצל לכם מוכר, יכול להיות שגם אתם קראתם את ספרה של חני ויינרוט ז"ל, שהיא מקור ההשראה לארגון. חלי דנחי, שמגדירה את חני "שכנה, חברה טובה ומנטורית", החליטה לאחר פטירתה להנציח אותה, ומה מתאים יותר מלעזור להורים שילדם מאושפז בבית חולים? כל מי שהיה בסיטואציה הלא סימפטית הזאת יודע כמה זה קשה, טירוף מערכות ממש. בדיקות וטיפולים לא נעימים וחוסר אונים. פרט לדאגה לילד, העובדה שצריך להתייצב לצידו מסביב לשעון מכניסה את ההורים לסחרור שמשבש את כל סדר היום. כמה אפשר לסנג'ר את סבא וסבתא וכל השאר? גם כשמדובר בתקופה קצרה זה לא פשוט, קל וחומר כשמדובר בשהות ארוכה, וכאן נכנסים לתמונה מתנדבי "בארץ החיים". כמו מלאכים טובים הם מגיעים לשבת עם הילד לכמה שעות, משחררים את ההורים הביתה ומאפשרים להם לנשום קצת. מצווה ענקית שלא תסולא בפז.

חלי התחילה את הפרויקט עם קבוצת ווטסאפ אחת שמשדכת בין הורים ומתנדבים, והיום, שנה אחרי, יש כבר שבע קבוצות מלאות עם 1,200 פעילים, רובם הורים לילדים בעצמם. מרשים, אבל את ההצלחה חלי לא מייחסת לעצמה אלא לחני שמושכת בחוטים מלמעלה. בכל אופן, חברי הקבוצה מקבלים הודעה שפלוני-אלמוני צריך החלפה בשעות מסוימות, ומי שמתאים לו יוצר קשר עם הרכזים המסורים. המסורים מאוד, אגב. חלי מספרת על פניות שמגיעות אליה 24/6, עד דקה לפני שבת.

אז אם נחה עליכם רוח נתינה, או שמתחשק לכם בילוי זוגי או אפילו דייט מקורי, חד פעמי או באופן קבוע, אתם מוזמנים להתחבר למיזם. קפצו לשעתיים למרכז הרפואי הקרוב למקום מגוריכם, שחקו קצת עם פספוס שאתרע מזלו להיות מאושפז, ותרוויחו זמן איכות אמיתי. ואל תתרגשו ממספר המתנדבים הקיימים: העמותה פועלת כרגע בבתי חולים באזור המרכז ובירושלים והם מתרחבים כל הזמן, כך שתמיד יש מקום לעוד ידיים מחבקות.

המעטפת

והנה עוד בונוס של פעילות החסד הזאת: אין כמו שעה או שעתיים במחלקת ילדים כדי לקבל פרופורציות לחיים. בשגרה הברוכה כל כך קל להתבלבל בין עיקר לטפל, בין שטחי לעמוק, בין נוחות למהות. הנה, בשבוע שעבר מצאתי את עצמי רצה לאוטו בגשם מקפיא ומקטרת "אוי לא, שוב גשם?!". לשמחתי התעשתי די מהר, התנצלתי בפני ריבונו של עולם על כפיות הטובה ואמרתי שהרבה גשם זה מצוין ושנשמח שיימשך ככה. אבל ברור שכשקר בידיים ורטוב ברגליים והשמיים אפורים ודיכאוניים, זה מצריך קצת מאמץ כדי לזכור שכל טיפה היא ברכה.

ועוד דוגמה. אוטוטו, בעזרת השם, אנחנו זוכים לברמץ ולחתן בתוך שבועיים (תודה תודה, בשמחתכם נשמח גם אנחנו). אירועים חשובים וגדולים, כניסה לעול מצוות, בניית בית בישראל, ושוב אני מוצאת שעיקר האנרגיות שלי מופנות למעטפת החיצונית. בדיוק כמו בחגים, כשכל שנה אני מתלוננת על ההתעסקות שלי בחומר במקום ברוח. מה, לא חשוב שהנעליים יתאימו לשמלה, שכיסוי הראש יהיה מכובד ושהאיפור יוריד ממני כמה שנים? לא חשוב שהאורחים ייהנו מהאמנון בפיצוחים ולך תזכור מה עוד הזמנו מהתפריט? לא חשוב למצוא מקום נעים ומתאים ולהתארגן כמה שיותר זמן מראש? חשוב, בטח שחשוב, אבל מדי פעם כדאי לזכור שיש בחיים דברים חשובים יותר. וחוץ מזה, אתה יכול לתכנן עד מחרתיים, ובכל זאת למצוא את עצמך עם בלת"מים. אנחנו קיבלנו שיעור מוחשי בנושא כשמקום האירוח של בר המצווה תקע לנו ברז במפתיע, ונאלצנו לדאוג למקום חלופי שבוע וחצי לפני האירוע. אל דאגה, לא אלמן ישראל וברוך השם מצאנו. נקווה שזה רק לטובה.

בבחירות הבאות עלינו לטובה השטחיות אולי הכי בולטת. סיון רהב מאיר כתבה על שלל השטויות שצוותי הניו-מדיה של הפוליטיקאים מפיצים - סקרים על השלג ותמונות סטייל בנות טיפש עשרה. מה בדיוק הם רוצים לומר בזה? אבל גם בלי להיות מחובר לקשקשת ברשת, כל אחד יכול לחשוב מה גורם לו לבחור, או ממש לא לבחור, בדמות כזאת או אחרת. הרזומה שלה או החיוך החביב? המצע או העובדה שהיא עשתה משהו שעצבן אותך בארבע השנים האחרונות? ההילה הזוהרת של הגנרל או איש התקשורת או דעותיו על הא ועל דא? ואני לא יותר טובה - אני חושדת שפשוט אין לנו את הכלים לאמוד באמת את הרצינות של נבחרי הציבור שלנו. רק תחשבו מה זה אומר שפוליטיקאי ירוק ממנזר השתקנים מקבל בסקרים 12 מנדטים, ומשמש משיח חדש למאות אלפי קולות.

לתגובות: eramati@gmail.com