החיידק המבולבל – סיפור לילדים

כולם התכוננו לגרוע ביותר. בעצם כולם, חוץ ממני. אני ידעתי שהכול יהיה בסדר, אבל דווקא רציתי שלא יהיה.

אסתי רמתי , י"ח בשבט תשע"ט

החיידק המבולבל
החיידק המבולבל
איור: עדי דוד

סיבכתי אתכם? טוב, אז בואו נתחיל מההתחלה. אחותי הגדולה יפעת הייתה אצלנו בשבת, עם בעלה דודי והאחיינים שלי אוריאל ושקד. כרגיל, היה כיף. לנו כבר אין ילדים קטנים בבית, אז כששני החמודים מגיעים כולם מתחרים ביניהם מי ירים את שקד התינוקת ומי יספר סיפור לאוריאל. כשהם נסעו הביתה במוצאי שבת הבית היה הפוך, אבל חוץ מזה הכול היה טוב.

עד ליום שני. ביום שני יפעת צלצלה. "היי בנחם, אפשר לדבר עם איבא?" היא שאלה.

"אמא לא בבית", השבתי בחיוך קטן, "מה, את מצוננת?"

"באוד", היא אמרה. "ולא רק בצודדת. אני עם חום גבוה, וגם דודי. נדבקנו כנראה משני הקטנים. גם הם בצודדים ועם חום. רציתי להזהיר אתכם שיכול להיות שגם אתם נדבקתם, שתדעו". "תודה על המידע, אבל לי זה לא משנה", אמרתי, "את יודעת שאני בחיים לא נדבק משום דבר, לצערי הרב. אבל יהודה בטוח יידבק..."

איחלתי ליפעת ולמשפחה שלה רפואה שלמה, והלכתי לדווח ליהודה שיתכונן לכמה ימי חופש. "אויש!" הוא אמר, "מה זה לא מתאים לי להיות חולה עכשיו! אני צריך להעביר בכיתה פעילות במדעים ביום שישי, והמורה נותן לי על זה בונוס בציון. ואני שונא להיות מצונן! אוף!"

"תפסיק להתלונן", אמרתי, "אתה לא זה שנאלץ ללכת לבית ספר כל יום, כל החורף, ולהיות בריא כמו שור בזמן שאחיך מתפנק עם שוקו חם במיטה, רואה כל הזמן סרטים במחשב ומסתלבט. דווקא לי היה מתאים מאוד להיות חולה. יש לי השבוע מבחן במולדת, ואני לא רואה איך אני מספיק ללמוד אליו".

"אין לך מושג על מה אתה מדבר", אמר יהודה, "אולי מבחוץ זה נראה כיף, ואולי זה קצת נחמד פעם בעונה, אבל לחטוף שפעת כל הזמן זה ממש ממש מבאס, תדע לך".

"כנראה שאני לא אדע לי, ונמשיך להתווכח..." צחקתי, והלכתי לדרכי.

אז חיכינו שהחיידק או הווירוס או מה שלא תקף את יפעת יבוא לבקר גם את יהודה. הוא מדד את החום פעם בשעה ועל כל אפצ'י קטן נכנס ללחץ, אבל יום שלישי עבר וגם רביעי וכלום לא קרה. או לפחות ליהודה כלום לא קרה. כי ביום רביעי בערב התחלתי להרגיש הרגשה מוזרה - כאב ראש מאחורי העיניים וצמרמורת. "א... א... פצ'י!!!" התעטשתי עיטוש אדיר, והלכתי בשארית כוחותיי לחפש טישיו.

אמא נכנסה לחדר וראתה אותי. "מנחם! אתה מרגיש טוב?" היא שאלה בדאגה. היא הניחה יד על המצח שלי ופלטה קריאה. "אוי, אני לא מאמינה! אתה לוהט! בוא נמדוד לך חום, חמוד".

המדחום הראה 39.6, ואני, שפוך מדי מכדי לשמוח על החופש הפתאומי שזכיתי בו, התכרבלתי במיטה ונרדמתי. חמישה ימים תמימים הייתי חולה עם כל התוספות - כאב ראש, נזלת ושיעולים לרוב.

מה אני אגיד לכם... השוקו החם והפינוק היו כיפיים, וגם החופש מהלימודים, אבל מכל השאר נהניתי פחות. היה ממש מעצבן לנשום דרך הפה, ולקום בבוקר עם הרגשה כאילו מרחו לי דבק על הלשון. כשראיתי יותר מדי סרטים הראש כאב לי עוד יותר, והתרופות היו מגעילות.

"נו?" שאל אותי בטלפון יהודה, שפחד להיכנס אליי לחדר ולהידבק, "עדיין מקנא?" בתגובה פצחתי בשורת שיעולים ארוכה, ושמעתי את יהודה צוחק מהחדר השני.