נאום השקר של גנץ

ערימת קלישאות חבוטות, כמו זו שנשמעה בנאומו של יו"ר מפלגת "חוסן לישראל" בני גנץ בגני התערוכה, לא נשמעה במדינת ישראל כבר הרבה זמן.

אין ספק שמי שכתב לגנץ את הנאום החליט ללכת על כל הקלישאות ולא לוותר על אף אחת מהן: "שלום וביטחון", "שלום בתוכנו", "מדינה נפלאה", "רוח רעה", "ביטחון עושים במעשים, ולא במילים", "ממשלה ממלכתית ולא ממשלה מלכותית", "אפס סובלנות לשחיתות", ועוד ועוד ועוד. אם הייתי מנסה לאסוף כאן את כל הקלישאות שמכר גנץ לקהל המריע בגני התערוכה הייתם נרדמים מזמן.

אבל לדבר בקלישאות זה כשלעצמו לא בעיה. זה אולי מעיד על רדידות מחשבתית, אבל לא מעבר לזה. בסך הכל כולנו אוהבים קלישאות במידה כזו או אחרת.

הבעיה עם גנץ ובעיקר עם הנאום שלו היה השקר, ההבטחה לאזרחי ישראל שאפשר לאחוז בחבל משני קצותיו, ללכת גם על הדבר וגם על היפוכו, בלי למצמץ, בלי להניד עפעף. כי מה שגנץ הבטיח בנאום שלו זו לא אשליה, אשליות זה לגמרי סבבה. הוא הבטיח אוקסימורון, ריבוע בצורת משולש.

קחו למשל את עמדותיו של גנץ בתחום המדיני. אפשר להבטיח לאזרחי ישראל חתירה לשלום, זה לגמרי הגיוני, אבל לשלום עם הפלסטינים יש מחירי מינימום שכל דרדק שחי כאן בשנות ה-90 ובעשור הקודם יודע אותם. ומחיר המינימום הזה הוא נסיגה כמעט לגבולות 67' וחלוקת ירושלים. מי שמבטיח חתירה לשלום ובאותה נשימה אומר, "נחזק את גושי ההתיישבות ואת רמת הגולן אשר ממנה לא נרד מעולם. בקעת הירדן תישאר גבול הביטחון המזרחי שלנו. נשמור את הביטחון בידנו בארץ ישראל כולה... ירושלים המאוחדת תיבנה, תצמח ותישאר לעד בירת העם היהודי ובירתה של ישראל", הוא פשוט שקרן, אין מילה יפה יותר לתאר את זה.

וזה כאמור לא התעלול הרטורי היחיד של גנץ. כמעט באותה נשימה הבטיח הרמטכ"ל לשעבר "נעמיק את השותפות עם החרדים" מצד אחד, ומצד שני, "נקדם את ברית הזוגיות, את מתווה הכותל, נאפשר תחבורה ציבורית בשבת ביישובים שיבחרו בכך אבל נקפיד על אופיו המקודש של יום השבת שלנו". תגיד, מר גנץ, מי כאן המטומטם לדעתך? אנחנו? החרדים? או אולי אתה?

אחיתופל כלשהו כנראה לחש על אוזנו של גנץ שאזרחי ישראל מעוניינים שהוא ירמה אותם, רוצים לשמוע ממנו הבטחות בלתי אפשריות, כמהים לחזון שאיננו בר מימוש. אולי. בבחירות הקרובות נדע כמה מאיתנו מאמינים לשקר וכמה מעדיפים מנהיגות שאומרת לבוחריה את האמת.