להציג את הנציגה – סיפור לילדים

כשהמורה נתנה פרויקט כתיבה, לא התלהבתי.

עדי דוד , כ"ה בשבט תשע"ט

להציג את הנציגה – סיפור לילדים -ערוץ 7
להציג את הנציגה
איור: עדי דוד

תכננתי לכתוב משהו קצר ולצאת ידי חובה, אבל אז קיבלתי את הפתק שעליו נרשם שמו של נושא הפרויקט, והכול השתנה.

זה התחיל כשאביה הביאה לכיתה עיתון. רוב הכתבות וחלק ניכר מהפרסומות עסקו בבחירות הקרובות. דף אחר דף נחשפו פרשיות שחיתות ופשע של חברי כנסת מכהנים, ולידם התנוססו תמונותיהם של אלו שהכריזו כי הם הראויים, האחראים והטובים ביותר לתפקיד. כך זה נמשיך לכל אורך העיתון. יהירות, רכילות ורפש.

המורה ביקשה שנעשה מעשה כדי לאזן את מה שראינו, ולקראת הבחירות בבית הספר כל אחת תכתוב על מישהי בכיתה, מדוע דווקא היא ראויה לייצג את כיתתנו במועצת התלמידים. שמות כל בנות הכיתה נרשמו על פתקים, ובהגרלה כל אחת קיבלה פתק. על הפתק שלי היה כתוב באותיות ברורות "רונית", ומיד ידעתי שלא אוכל לזלזל במשימה.

רונית לעולם לא הייתה מגישה מועמדות למועצת התלמידים. היא בקושי העזה להרים יד כדי לענות על שאלה שהמורה שאלה בכיתה. אומנם היא עלתה לארץ בתור ילדה, אבל עדיין לא הייתה בטוחה בעברית שלה והעדיפה לשתוק. גם איתנו, החברות. בהפסקות כשבנות התאספו לשיחות ומשחקים, רונית נשארה לשבת שקטה ושקועה במחברות. אני לא חושבת שהיא למדה או עשתה שיעורי בית, היא לא הייתה תלמידה טובה. בעצם, כשניסיתי לחשוב על זה, רונית לא בלטה בשום דבר.

לכן, כשקיבלתי את הפתק של רונית ראיתי בזה הזדמנות. תמיד סיקרן אותי מה היא עושה במחברות האלה שלה, ועכשיו, שיש לי פרויקט שהמורה נתנה, רונית תהיה חייבת להראות לי. בהפסקה, כשהכיתה רעשה כתמיד, ניגשתי אל השולחן של רונית. היא ישבה בשקט שקועה במחברת שלה. סיפרתי לה שעליי לכתוב עליה ושאלתי אם מותר לי להציץ. רונית נתנה לי את המחברת, והשאירה אותי המומה. על הדף שלפניי התנוססו פניה של המורה מצוירות בצורה כל כך מדויקת, עד לפרט האחרון. רונית אפילו הצליחה לתפוס בציור את חצי החיוך הזה שהמורה תמיד נושאת בזווית הפה. דפדפתי במחברת. דף אחרי דף מצאתי את פניהן של בנות הכיתה, כל דיוקן מרשים ומקסים יותר מזה שקדם לו. מתוך התיק של רונית הציצו אליי עוד כמה מחברות שמי יודע אילו אוצרות הסתתרו בהן, אבל הצלצול הודיע לי שנגמר הזמן.

בסוף היום, למרות שמיהרתי לארוז את החפצים שלי, רונית הספיקה לעזוב את הכיתה לפניי. רצתי אחריה. קיוויתי שיהיה לנו זמן לדבר, אבל רונית אמרה שהיא ממהרת לחוג ריקוד. בכלל לא ידעתי שהיא רוקדת. שאלתי אם יפריע לה שאצטרף, והיא הסכימה. הלכנו לאולם הספורט במתנ"ס. רונית החליפה את בגדי בית הספר לבגדי מחול ועברה לארגן משהו בצד החדר. מוזר היה לי שאין עוד בנות בחוג, אבל אז נכנסו זוג ילדות קטנות, אולי בגן חובה ואולי בכיתה א', ומיהרו לחבק את רונית. מצחיק שהיא לומדת לרקוד בקבוצה אחת עם הקטנטנות האלה. רק כשהתחיל השיעור הבנתי שרונית לא לומדת ריקוד, רונית היא המורה. באנגלית שוטפת היא הדריכה אותן בסבלנות והדגימה תנועות קלילות. כמה יפה ואצילית היא הייתה. ואני בכלל לא ידעתי.

כשהגשתי למורה צרור דפים שעליו הודפס בגדול השם "רונית" חשבתי שהנה, נמצאה הנציגה שלנו למועצת התלמידים. רונית הנחבאת אל הכלים מלאת הכישרונות הנסתרים. אבל אז ראיתי את ערימת הקלסרים, כשבראש כל אחד מהם מודפס שם, וכל אחד מציג חברה שהיא באמת הכי טובה ומיוחדת בדרכה. וכולן לומדות איתי בכיתה.