שבת בלי שלווה

הקהל נסחף אחרי להקת שלווה, שחלק מחבריה הם בעלי מוגבלויות, כשהגיעו לבמת 'הכוכב הבא' בדרך לייצג את ישראל באירוויזיון.

שרה פני עוזרי , כ"ה בשבט תשע"ט

שבת בלי שלווה-ערוץ 7
חוקי האיגוד קשוחים, אבל יודעים להתגמש כשצריך. להקת שלווה
צילום: רונן אקרמן

צוות ההפקה של 'הכוכב הבא לאירוויזיון' אפילו לא החתימו אותם על חוזה. כל המשתתפים בתוכנית הפופולרית חותמים בתחילת העונה על הסכם, שלפיו הם מתחייבים לעלות על במת האירוויזיון אם הם מנצחים, אבל להקת שלווה – שבין חבריה נמצאים בעלי מוגבלויות – נתפסה אז כגימיק.

ובכל זאת, כבר בעלייה הראשונה שלהם לבמה משהו באנרגיה של חברי הלהקה שידר שהם עוד יגיעו רחוק. כששרו בביצוע הראשון שלהם את "הנה מגיעה השמש" של הביטלס, מד החום המצויר על המסך הדיגיטלי הגיע ל-91 אחוזים, הקהל שאג, הטישו נשלף והמסך לשלב הבא עלה. מה שנגע במיוחד בלב הצופים היה דווקא השאלה הנרגשת של שתי הזמרות עם לקות הראייה בתום הביצוע – האם המסך בכלל עלה.

במהלך העונה השישית של 'הכוכב הבא לאירוויזיון' שלווה צברה את אהדת הקהל והשופטים. לא היה ביצוע שלא הרעיד איבר באורגניזם האנושי, והשיר האחרון ששודר עד כה, ותורגם לשפת הסימנים, סימן בבירור את השטיח הכחול-לבן המתגלגל בזריזות אל האירוויזיון. כשהבינו לאן הדרך מובילה, הודיעו חברי להקת שלווה למנהלי התוכנית שחלק מחבריה שומרים שבת, והם אינם מוכנים לחלל את קדושת היום השביעי. כאן התחיל שלב חדש בסיפור.

בעיה טכנית פתירה

נכון, האירוויזיון אינו חל בשבת. התחרות עצמה מתקיימת מזה כ-60 שנה במוצאי שבת, בשעה 20:00 שעון אירופה, ולא ביום השבתון היהודי. אבל בערב השבת, הרבה אחרי הדלקת הנרות, מתקבצים הזמרים לחזרה גנרלית שמשודרת בכל 42 המדינות המשתתפות בתחרות. כבר בחזרה השופטים מקבלים את החלטתם, אך ללא הודעה רשמית. בנוסף לכך, על החזרה הגנרלית ותחרות האירוויזיון להיות תואמים אחד לאחד, במקרה שהשידור ייפול חלילה במהלך האירוע החי. כך לכל מדינה יש גיבוי – החזרה הגנרלית.

חברי איגוד השידור האירופי ידועים בנוקשותם ואינם מוכנים בדרך כלל לחרוג ממנהגיהם. אבל תמיד יש יוצאי דופן. למשל, בתקנון ה-EBU, תקנון האירוויזיון, נקבע שהתחרות מיועדת אך ורק למדינות אירופה, והנה ב-2015 גם אוסטרליה נכנסה תחת חופת היבשת האירופית, והיא משתתפת עד היום בתחרות הזמר.

במקרה של להקת שלווה נראה שהמצב שונה. אומנם נעשו מגעים ומאמצים למצוא פתרונות כמו מיקרופונים כשרים לשימוש בשבת, אך שום רב אורתודוקסי עד כה לא התיר ללהקה להשתמש בהם, ולא אישר את ההשתתפות בחזרה הגנרלית בליל שבת.

החזרה הגנרלית היא גם הסיבה לסירובו של הזמר עומר אדם, ובעקבות זאת לאי השתתפותו באירוויזיון עצמו. אדם אומנם מפסיד כסף ויוקרה, אך המקרה של חברי הלהקה עדיין רציני יותר, כי נשללת מהם ההשתתפות בתחרות שצריכה להיות שווה לכולם. ללהקה המיוחדת אין זכות ראשונים על המכשול. בעבר כבר נשלחו מטעם המדינה זמרים שומרי שבת, כמו בועז מעודה ושרית חדד, שקיבלו אז היתרים להשתתפות. אך אז התנאים היו שונים – בניכר מדובר בעבודות של גויים, בעוד שבמדינת היהודים העניין סבוך בהרבה.

חברי שלווה ומנהליהם מנועים מלדבר, לבקשת ההפקה של 'הכוכב הבא לאירוויזיון'. ההפקה עצמה מוסרת בתגובה: "שלווה מביאה למסך קול ייחודי ומרגש. אנו גאים בהשתתפות הלהקה בתוכנית ומקווים שהנושא ייפתר".

הזדמנות למאבק ציבורי

גאווה ותקווה אינן בדיוק המרכיבים של תבשיל הניצחון במאבק. נראה שחסרה הבנה בסיסית שאדם דתי אינו יכול לחלל שבת רק משום שאלו חוקי הפורמט או התקנון. כפי שלא נבקש ממתמודדת בעלת עודף משקל ללבוש שמלה שחורה במידה 36 כי אלו הכללים, כך אי אפשר לדרוש מחברי הלהקה לחלל שבת. אפשר להקליט את חברי הלהקה לפני כן ולשבץ בשידור, אבל זה כאב ראש שחברי איגוד השידור האירופי וההפקות השונות אינם רוצים להיכנס אליו. ולמה? כי לא נראה שבאמת אכפת להם. הגיוון והשוויון שאותם חורטים על נס מארגני האירוויזיון, וכן העם הנאור היושב בציון, נמחקים כבר למראה המכשול הראשון.

מי שסובלים ומכירים מקרוב את האפליה בשל בחירה דתית הם הספורטאים. איתן זליגר נאבק בתופעה בענפי הספורט השונים, ובינתיים מצליח להגיע להישגים. אחד מהם הוא קביעת בג"ץ לאחרונה שכל אירוע ספורטיבי המתוקצב על ידי המדינה יאפשר שוויון לשומרי שבת. אם זכויותיהם לא יכובדו, ולדוגמה תתקיים תחרות בשבת, הגוף המארגן ייפגע תקציבית.

גם העולם חש בתנודות השינוי, ובאולימפיאדה האחרונה במשחק כדורעף חופים השתתפה קבוצת נשים ממצרים, שהייתה לבושה ברעלות – בענף ספורט שבו זה אינו קוד הלבוש, בלשון המעטה. "באולימפיאדה זה הסתדר", אומר זליגר. "אנשים מבינים שהעולם משתנה ודורש שמי שאינו נורמטיבי יוכל להשתתף אף הוא ברוב הפעילויות".

לשאלה מה לדעתו יוציא את להקת שלווה ו'הכוכב הבא' מהפלונטר, משיב זליגר כי רק לחץ ציבורי ישנה ויזיז. "אזרחי המדינה משלמים על האירוויזיון הזה כמאה מיליון שקלים ולא נעשה קמצוץ של ניסיון, מחאה או קריאה כדי שכלל אזרחי ישראל יוכלו להשתתף בתחרות הזאת. בעיניי זוהי ההדרה והאפליה הכי גדולה שיש, כשאנשים מופלים על רקע דתם. אנשים לא יכולים להשתתף באירוע שכולם משתתפים בו, רק על רקע עניין טכני של חזרה גנרלית ביום שישי בערב. זה עניין פתיר. אילו היה מתפרסם שאדם לא יוכל לשיר באירוויזיון בשל צבע עורו, הייתה פה מחאה עולמית ובצדק. אבל האמת היא שלאף אחד לא באמת אכפת".

מהניסיון שלך במאבקים בספורט, מה אפשר לעשות?

"במאבק מהסוג הזה השיח צריך להיות על מאבק של זכויות ולא ושל דת. שיח של אפליה והדרה. אם חברי שלווה יוציאו קליפ מחאה, אני בטוח שיהיה הד בכל העולם בגלל מי שהם. שלווה, בניגוד לזמרים דתיים אחרים, יכולים להצליח. הם יכולים לסחוף את הציבור. שלווה היא תופעה, והחשיבות של השתתפותה באירוויזיון שווה למאות אלפי קמפיינים למען אוכלוסיות מיוחדות. המהלך שהלהקה עושה אדיר. ילדים מסתכלים עליהם בהערצה".

שי, טל, יוסף, יאיר, נפתלי, גיא, דינה וענאל מתמודדים באומץ ובגאווה עם המגבלות שלהם, ומראים לנו שהכול אפשרי. הם השקיעו מזמנם וממרצם ויותר מכול שרו את סיפורם. השאלה אם בסוף יהיה מי שישמע אותם.