בלהה ראובן פרסמה מאמר בעיתון ''הארץ'', שבו טענה כי שרת המשפטים איילת שקד (הימין החדש) תהיה ראש הממשלה בעתיד.
לדברי ראובן, שקד ''מייצגת אסתטיקה עתידנית אפשרית למדינת ישראל. זוהי אסתטיקה של נשיות קרה, כוחנית ויעילה. השילוב של רובוטיות חסרת הבעה עם סימטריה עגלגלה וחלקה, קווים נקיים וגימור מושלם הוא מאפיין של גאדג'טים רבים השואפים לייצר חוויה של 'עוצמה רכה'.
''זוהי עוצמה נשית שמתבטאת ביעילות ואלגנטיות המנגידות אותה לכוח הגברי הגס, ומבדלת מכשירים "חכמים" מהמכונות ה-'חזקות' של העידן התעשייתי''.
''אסתטיקה פוליטית-טכנולוגית כזאת, אם תסחוף בעתיד את הטעם הגלובלי, יכולה להתבטא גם בעליית דור חדש של מנהיגות צעירות ויפות במיוחד, דבר שיציג את התנועה הפמיניסטית באור היסטורי אירוני חריף''.
במצב שכזה, כותבת ראובן, ''דווקא ההישג האולטימטיבי של נשים - טיפוס לראש סולם הכוח - יהיה כרוך בעמידה בסטנדרטים גבוהים להפליא של יופי ומושלמות. שקד מייצגת כבר עכשיו 'אסתטיקת הייטק' שכזו ולכן יום אחד היא תהיה ראשת ממשלה''.
לדבריה, הבחירה ב"דוגמנים", כמו גנץ ולפיד, היא ''ניסיון לחזור לאסתטיקה המוכרת והמקובלת ומכאן גם כוח המשיכה שלהם בעידן נתניהו. השאיפה לחזור 'לטעם הקלאסי' של הישראליות אחרי שבירת הנורמות. אם רבין ייצג את דלות החומר הצברית, בן גוריון את הברוטליזם של הקמת המדינה ובגין את האקספרסיוניזם הלאומני (כולן מגמות אסתטיות מודרניות) - נתניהו מייצג אסתטיקה פוסטמודרנית.
''אסתטיקה זו מתאפיינת בשעטנז בין מגמות סותרות כמו כוחניות וקורבניות, הומור ועלבון, מעברים חדים בין גדול וקטן, ממדינאות בינלאומית לעיסוק אובססיבי בזוטות, ורגישות יוצאת דופן לדימוי התקשורתי''.