סיפורו של כתר ארם צובא הוא סיפור מסעיר, סאגה שממנה עשויים כל החומרים שיוצרים סרט מתח טוב: ספר קדוש מאוד ועתיק מאוד, קהילה ששומרת עליו בשני ארונות שיש להם שני מפתחות שונים שנמצאים אצל שני אנשים שונים, פרעות, רצח ושריפה, הונאה ובעיקר תעלומה גדולה אחת. לאן נעלמו חלקים גדולים מכתב היד? מי מעל באמון? מי שלח יד וגנב?
כתר ארם צובא הוא כתב היד הקדום והמדויק ביותר של התנ"ך שנמצא בשלמותו. הרמב"ם סמך עליו את ידיו ואמר שניתן להעתיק ממנו לספרי תורה. הכתר נדד מישראל למצרים ומשם התגלגל לחלב שבסוריה. הקהילה היהודית החלבית שמרה עליו מכל משמר, והאמינה שאם יקרה משהו לכתר - תיחרב הקהילה. זה, אגב, מה שקרה.
סיפורו של הכתר עורר עניין כבר לפני עשרות שנים. התעלומה הסעירה את דמיונם של עיתונאים, סופרים ותסריטאים, והוא עמד במרכזם של תוכניות, סרטים, ספרים ותחקירים. אבי דבאח, במאי הסרט 'הכתר האבוד' (ששודר בכאן 11), החליט גם הוא לפסוע בשבילי התעלומה ולבדוק האם יוכל לפתור את מה שאיש לא פתר עד היום. הוא יוצא לדרך כשבכוונתו להשלים את החוליה החסרה. סבא רבא של דבאח היה השמש של הקהילה החלבית עד שנת 1932. חמוש בשורשים האלה ובייקיות שמתאימה ליוצאי חלב הוא מתכוון לא להשאיר אבן על אבן בפרשייה.
דבאח חובר לעיתונאים שהתעלומה הזאת מעסיקה אותם לא מעט - יפעת ארליך, מתי פרידמן ועזרא קצין, וגם לאיש המוסד רפי סיטון. הוא קורא להם מחתרת הכתר, והם בתמורה שולחים אותו לעשות הרבה שיעורי בית, לקרוא מסמכים ולעבור על תכתובות. דבאח מגלה שהכתר הגיע לארץ בשנת 1958 ונלקח במרמה על ידי הממסד הישראלי משליחו של הרב ששמר על הכתר. הספר העתיק נלקח למשמורת במכון יד בן צבי על ידי מי שהיה אז מנהל המכון, פרופסור מאיר בניהו.
מאוחר יותר מתברר כי חלקים גדולים מהספר נעלמו. מנהיגי קהילת חלב אומנם היו חדשים בארץ, אבל לא היו פראיירים. הם תבעו את המכון ודרשו להחזיר לידיהם את הספר שהיה שלהם. פרוטוקול המשפט שהתנהל בדלתיים סגורות נחשף בסרט, ואת תוצאתו אתם יכולים לנחש. השאלה שאיש אינו יודע להשיב עליה היא מי גנב את החלקים של הכתר. החוקרים של השנים האחרונות הטילו את החשד על בניהו. דבאח מגיע למסקנה שונה, אך גם היא בגדר ניחוש. הוא העלה את כל החומרים לאתר אינטרנט המאפשר לכל מי שרוצה להוסיף פרטים על החקירה לקחת חלק.
מה כן ברור? שמדינת ישראל בשנותיה הראשונות התיכה לא רק את העדות שהגיעו אליה לגוש אחד שמפא"י שולטת בו, אלא גם את אוצרותיהן. לא ברור אם המניע היה ממלכתי, פטרנליסטי או שהם סחרו באוצרות האלה לטובת עצמם. הסרט חושף את האיומים של בן צבי על קהילת חלב, ומעלה את השאלה לאן נעלמו האוצרות התרבותיים שהביאו עמם עולי תימן. מדהים, אך גם מנהל יד בן צבי של היום מדבר על ממלכתיות ואיננו מתנער מהדינמיקה ההיא.
האם הסרט מחדש משהו? מי שמצוי בתעלומת הכתר, הסרט יהיה בשבילו סיכום הפרקים הקודמים ורק עוד צעד אחד קדימה. האם היה אפשר להביא תוצאה תסריטאית טובה יותר? בטוח. מוזיקה מותחת יותר, סצנות מבוימות טובות יותר ובנייה אחרת של הממצאים. היו גם כמה פריימים שהעלו חיוך וניכר שהיוצר חמל על הורדתם, אבל טוב היה אילו היו נחתכים בעריכה. היה עדיף שהסרט יהיה קצבי כמו הטריילר שלו, מה שהביא אותי לצפות בו. מה שכן, למדתי מהסרט פרק חשוב בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל, וגיליתי עוד טפח מעזות המצח של ראשי המדינה כלפי אזרחיה בראשית שנותיה.