התחלה/ אוגוסט 1966, ירושלים. "הספקתי להיפצע במלחמת ששת הימים. התיישבתי על סיר במקלט, ונפלתי". ההורים היו עולים חדשים מרומניה, מסורבי עלייה וניצולי שואה. היא נקראת על שם סבתא וסבתא רבא שלה שלא שרדו. אל"ף של אסתר ומי של מיכל, ולכן היא אמי. יש לה אח אחד.
מסביב לעולם/ האב שירת כדיפלומט במשרד החוץ, לכן כשהייתה בת שנתיים וחצי הם גרו ארבע שנים בבלגיה ומשם עברו לשנתיים בנורבגיה. בגיל 14 שוב יצאה עם ההורים לארגנטינה והם קיצרו את שליחותם כדי שתוכל לצבור מעט חברים עד הצבא. כעבור שנתיים שוב יצאו ההורים לשליחות, אך היא העדיפה להישאר בארץ.
נשארת בארץ/ "הרבה פעמים ילדי משרד החוץ מרגישים ניתוק מישראל וממשיכים ללוות את ההורים בשליחויותיהם גם בגיל מבוגר". אצלה זה היה הפוך. העובדה שההורים היו גם ניצולי שואה וגם סבלו תחת השלטון הקומוניסטי חיברה אותם בעבותות לארץ. "היהדות גרמה להם להיות נרדפים, והיא זו שהביאה אותם להיות ציוניים ולקחת חלק בשירות הציבורי. גדלתי בבית שהתרגש מקיומה של המדינה".
געגוע/ "היינו הופכים שעון חול כשהיינו מדברים בטלפון עם סבא וסבתא בארץ, כי זה היה נורא יקר". כשהם גרו בדרום אמריקה "הייתה תחושה של נתק וגעגוע חזק לארץ, משהו שלא לוקח כמובן מאליו את החיים בישראל". בתקופה בארגנטינה היא חוותה מה שהיא קוראת "אנטישמיות חיובית". "ילדים היו אומרים לי: את לא נראית כמו יהודייה. הייתי ספורטאית מצטיינת, אז אמרו לי: את לא מתנהגת כמו יהודייה. היה משהו מעצב בחוויות האלה".
חיילת בודדה/ בתקופת השירות, ההורים לא היו בארץ. היא רצתה להיות לוחמת בסיירת מטכ"ל, אבל בגלל שידעה שפות צה"ל גייס אותה דווקא ל-8200. "אני לא יכולה לומר מה עשיתי בשירות, אבל הוא היה מעניין". שם היא גם הכירה את מי שהיה בעלה ונהתה מהווי ומסיבות, "אבל אני לא יכולה להגיד שמיציתי את עצמי ואת יכולותיי".
שלוש ארבע וללימודים/ במשפחה עוברת התובנה שיש לעמוד על הרגליים, להיות חזק ועצמאי כמה שיותר מהר. "אמי הכינה אותי כל חיי כדי שאוכל לשרוד ביער". לכן מיד אחרי השחרור היא הלכה ללמוד משפטים בעברית. "זה היה כבוד גדול". במחזור שלה למדו אנשים שהיום ממלאים תפקידים בכירים במערכת המשפט, "שנתון מאוד חזק ומעניין". בזמן הלימודים היא לא הייתה משוכנעת שבזה תרצה לעסוק, אבל "בזמן ההתמחות החלטתי שזה המקצוע".
ההתמחות/ אצל השופט צבי טל ואצל עו"ד יאיר גולן, "אחד הסנגורים הגדולים בירושלים". היא עסקה בתיק חקירת סיבת המוות של פלשתינים במהומות שפרצו בהר הבית בסוכות תשנ"א. "נהניתי מההתמחות ומהחוויה והדינמיות של המקצוע". היא הופיעה כליטגטורית בבית המשפט "סייעתי לאנשים לשמור על זכויותיהם".
משפחה/ היא נישאה למי שהיה קצין כשהייתה חיילת ביחידה 8200, ובמהלך השנים הם נפרדו. היא מברכת על שני ילדיה, נמרוד בן ה-27, "לומד פסיכולוגיה ומדעי המוח בתל אביב", ויובל בת ה-23 וחצי, שחזרה לישראל אחרי קרוב לשנה שבה התנדבה עם בעלי חיים בדרום אפריקה וכרגע לומדת לפסיכומטרי.
הנדר/ היא החלה לעבוד בשוק הפרטי בפירמת 'כרמלי ארנון', עסקה בעיקר בליטיגציה בתחום הנזיקין והתקדמה לדרגת שותפה במשרד. אחרי שלוש וחצי שנים הייתה בהיריון עם בתה, ובמהלכו נוצר חשש שחלתה באדמת, מה שעלול לגרור למומים בעובר. "אמרו לי להפיל ואני לא רציתי. נדרתי שאם היא תיוולד בריאה אעזוב את השוק הפרטי ואעשה משהו לטובת הציבור".
מחפשת דרך/ "ראיתי שאלוקים עשה את חלקו - והתפטרתי". היא התראיינה למגוון תפקידים ציבוריים והפכה להיות פרקליטה בפרקליטות המדינה. אבל "עדיין הרגשתי שזה לא זה".
מנהלת מחלקת חנינות/ כשמנהלת המחלקה סיימה את תפקידה, היא החליטה להציע את עצמה לתפקיד. "הבנתי שאי אפשר לחכות שיציעו לי, והצלחתי לשכנע את כל מקבלי ההחלטות שאני מתאימה". הציבור בדרך כלל מתעניין בחנינות של אישי ציבור או של פרשיות שעל סדר היום התקשורתי, אבל המסה והחשיבות הגדולה נמצאות בחנינות של האנשים הקטנים.
חנינה משנה חיים/ "הספקתי לטפל בהרבה מאוד אנשים שהקלה בעונש, מחיקה של רישום פלילי או הקלה באיסור לנהוג משנה את חייהם. לפעמים משהו משתנה במשפחה: ילד חולה וצריך להביא אותו לבית החולים, והחנינה החלקית על האיסור לנהוג מאפשרת למשפחה לטפל בו. יש אנשים שמבקשים לאמץ ילדים, קרובי משפחה שהוריהם נהרגו, ובגלל רישום פלילי זניח הם אינם יכולים. "למשל תיק מלפני שבע שנים על העלבת שוטר". החנינה מרישום כזה "משנה עולם".
צוות המשא ומתן של גלעד שליט/ מתוקף תפקידה היא הייתה חברה בוועדה שעסקה בשחרור אסירים ביטחוניים שמדינת ישראל החליטה עליהם. "נצבר אצלי הרבה מידע". לכן היא התבקשה להיות חלק מהצוות המצומצם שדן בעסקת שליט. מה שהיא הצליחה לייצר "זה מנגנון משפטי שהפך את החנינות האלה לחנינות על תנאי, באופן שאם מחבלי עסקת שליט נתפסים על טרור הם חוזרים מיד לכלא ומרצים את העונש המקורי שלהם".
מנכ"לית/ ציפי לבני חיפשה למנות מנכ"לית אישה מתוך המשרד והיא שוב לא חיכתה. "הצעתי את עצמי". היא עבדה עם לבני ואחר כך עם איילת שקד, "יש בהחלט מערכת יחסים מעולה".
מי מנהל את המדינה/ "האופן שבו עבדנו השרה ואני מעיד כאלף עדים על הסינרגיה הטובה שיכולה להתקיים כאשר הפקידות הבכירה מביאה את יכולותיה, מקצועיותה והצעותיה וניצבת ליד השר שיש לו את כל המרחב לקבוע את סדרי העדיפויות. משרד המשפטים הוא משרד ענקי, והשר צריך לדעת איפה לעשות שימוש ביכולות ובידע של הפקידות. כך מעלים על נס את הממלכתיות, לקחת כל שר נבחר ולתרגם את המדיניות שלו לביצוע".
התדמית השלילית של הפרקליטות/ "חובה עלינו קודם כול להכיר את המציאות הזאת ולהתמודד איתה. אולי לא הסברנו מספיק, אולי אנחנו לא מספיק שקופים. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם גייסנו אנשים רק מגוון אחד. בעיניי ההפך הוא הנכון, אבל אולי לא שמנו לב שההתנהגות שלנו נתפסת כיהירה ומדירה. צריך להביא לתהליך של שיתוף הציבור, של שקיפות, לענות לשאלות ולפרסם דו"חות שנתיים. אנחנו עושים את זה, מדובר בתהליך".
הרחק מאור הזרקורים/ "יש הרבה נושאים שקשורים ליומיום של אזרחי מדינת ישראל שמושפעים ממגוון פעולות של משרד המשפטים. השיפור שלהם היה מאוד חשוב לאיילת שקד גם אם זכו לפחות בולטות בשיח התקשורתי". היא מדברת על התייעלות של מנגנונים ועל קידום השירותיות, על התמקצעות של פקידים והשקעה בהדרכה של צוותים מכל רחבי המשרד.
מאבק בפוליגמיה/ העשייה העמוקה והיסודית בתחום היא דוגמה נוספת לשיתוף הפעולה בין השתיים. "בלי השילוב של השרה שיודעת להעביר החלטות בממשלה והיכולת הביצועית שלי שיכולה לרתום משרדי ממשלה, קשה לקדם נושא ש-70 שנה איש לא ניער אותו".
התנדבות/ לצד תפקידים ציבוריים והוראה במכינות היא העבירה במשך חמש שנים חוג בפנימייה לנוער בקריית יערים. "יום אחד החלטתי להביא עוגה, ומאז הבאתי עוגה בכל שבוע בלי לפספס. זה הפך להיות מפתח לתקשורת עם הילדים. הייתה המון הכרת טובה על זה - וזה צבט אותי, כמה הפגנת חום בסיסית היא משהו שמייצר אינטראקציה".
אם זה לא היה המסלול/ "הייתי הולכת לנהל פנימייה של נוער בסיכון", כי התחושה היא ש"אם היינו משקיעים יותר בתחומי רווחה, חינוך ומניעה בתחילת החיים, היינו חוסכים הרבה ממה שצריך לתקן בגיל מבוגר יותר".
ובמגרש הביתי
בוקר טוב/ קמה בשש, אם אחד הילדים בבית "אני מכינה אוכל, גם כדי שיהיה מה לאכול וגם כדי שיהיה ריח של אוכל בבית". מתארגנת ונוסעת מחוץ לעיר לפגישות ראשונות. "תמיד בודקת מה הלו"ז ומה צפוי לי היום כדי לדעת איך להתלבש".
פסקול/ גל"צ או רשת ב' "כדי לדעת מה קורה, וכשמתאפשר מוזיקה ישראלית ומוזיקת עולם", שירים בצרפתית וספרדית, "גדלתי במדינות שונות בעולם, בשבילי זו נוסטלגיה".
שבת/ מכיוון שכל השנים היא הייתה עם ילדיה בשבת רק אחת לשבועיים, בשבת שהם לא היו אצלה היא הייתה עושה צהריים אצל הוריה, יחד עם אחיה. "זו הזדמנות להמשיך את המשפחה הגרעינית ולהיות שוב אחות ואח עם אבא ואמא". היא ממליצה למי שיכול, לשמר גם את הפינה הזאת. "גם במשרד המשפטים הנחלנו כללים של איזון בין בית לעבודה באמצע השבוע ובהשבתה כללית בסוף השבוע", כדי לשמור על העובדים.
אוכל/ "של אמא. עצם זה שהיא מכינה אותו, הופך אותו להכי הכי". למקום הראשון מגיעים הממליגה והאיקרה, מאכלי העדה, "עם הרבה בצל".
פנאי/ מוקדש להליכות בהר איתן או למוזיקה והופעות, "בכל מקום שהן יהיו. מועדונים, פסטיבלים ומקומות פתוחים".
אחזקת הבית/ "הצילו! זקוקה לעזרה!". הילדים צוחקים שהיא כל כך איטית בהחלפת נורה עד שפיתחה אידיאולוגיה שהיא אוהבת לשבת בחושך. "מחזיקה את הבית בעצמי, עוזרת פעם בשבוע, מתנדבים ואנשי חסד מוזמנים לעזור".
דמות מופת/ הנשים במשפחה: אמה, סבתה והדודות ריטה ושריקה, "נשים חזקות ואמיצות". הן עברו את מחנות טרנסניסטריה. "אני מעריצה אותן. לא רק שהן שרדו, אלא יצאו משם בראש מורם עם תאוות חיים ושמחת חיים ועוצמות חיוביות שאני לא מכירה אצל אנשים רגילים". וחוץ מאלה היא מספרת על מודל האישה שרצתה להיות מילדות: "חנה סנש, המודל ההרואי של הגיבורה היהודייה שמקריבה למען עמה".
מדאיג/ "חוסר האמון של הציבור ברשויות השלטון ובפרט במערכת המשפט ואכיפת החוק, במכלול הפעילות של משרד המשפטים".
כשתהיי גדולה/ "אשמח אם אצליח להמשיך לנתב את חיי לגמול על הילדה הבריאה שנולדה לי. אני מרגישה שלא סיימתי לתת את חלקי על הנדר הזה". היא לא שוללת שבהמשך תגיע "לעבוד בפנימייה של ילדים". השאיפה היא "לעשות טוב".
לתגובות: ofralax@gmail.com