הדרך לקצונה

עומרי זילברמן, שסיים את קורס הקצינים הקרבי וזכה בדרגות הקצונה, כותב על הדרך המפרכת ועל הציפיות להמשיך ולתרום בצה"ל.

עומרי זילברמן , ט' באדר תשע"ט

עומרי זילברמן
עומרי זילברמן
צילום: דובר צה"ל

אני עומרי זילברמן, בן 20 ממושב עין ורד במועצה האזורית לב שרון.

לפני הצבא לא עשיתי משהו מיוחד, מכיתה ד׳ עד י״ב הייתי חניך ומדריך בבני המושבים, תקופה שפיתחה אותי המון באופן אישי. בתור מדריך צריך לבנות את הפעולות ולהעביר אותן לחניכים, זה מפתח את המנהיגות.

אני מאמין שהתקופה הזאת פיתחה אותי ותרמה הרבה למפקד שאני הולך להיות.

התגייסתי בנוב׳ 16 לגולני אחרי תקופה בה טיילתי, עבדתי והתכוננתי לשירות משמעותי. לאחר מסלול ארוך בו הוכשרתי להיות לוחם פיקדתי על הצוות שלי והייתי הסמל של הצוות. בהתחלה היה לי קצת מוזר, אחרי הכל החיילים חברים שלי ולהיות פתאום אני מפקד עליהם. בזכות הפיקוד צברתי מספיק נסיון כדי לבוא מוכן לקורס הקצינים.

למרות שהיה לי ברור שאצא לקצונה, לפני היציאה היו חששות, שהתפוגגו במהרה והגעתי שלם ומדור מוטיבציה ללמוד ולהתפתח.

התחלתי את הקורס במגמת להב בגדוד הדס. בשלב הזה בקורס אתה פוגש צוערים מכל החיילות. שיריון, הנדסה, ותותחנים, אנשים ומקצועות שלא פגשתי לפני. החלק הזה נתן לי את ההזדמנות להכיר, להיחשף וללמוד מהם. בשלב הראשון בקורס אתה יותר בונה ומעצב את עצמך מבחינה פיקודית והתכנים מוכוונים לשם, הרבה שיחות בכיתות ותכנים ערכיים ומנהיגותיים. בסוף השלב הבסיסי קיבלנו את סיכת המ״מ והמשכנו כל אחד להשלמה שלו. אני נשארתי בבה״ד 1, בגדוד גפן שהוא גדוד ההשלמה של חיל הרגלים.

עברנו שבועות שטח שמדמים לחימה בתוואים שונים - בנוי, פתוח וסבוך. עברנו הרבה ביחד, ובעצם אפשר להגיד שהחברים עשו לי את הקורס.

אחרי הקורס אני חוזר להיות מ״מ לוחמים בגולני, אני מתרגש לקבל חיילים וליישם את כל מה שלמדתי בבה״ד. היום קיבלנו את דרגות הקצונה שעבדנו כל כך קשה בשבילן. אני שמח ומתרגש להתחיל את הדרך הזאת.