דבורה גונן
דבורה גונןצילום: אברהם שפירא

דבורה גונן, אמו של דני הי"ד שנרצח בפיגוע ליד הישוב דולב לפני שלוש שנים וחצי, מסבירה מדוע אינה מקבלת את החלטת הקבינט הצפויה לקזז את משכורות המחבלים מהכספים שישראל מעבירה לרש''פ.

"ההחלטה על הקיזוז צריכה להיות מאושרת על הסכום המקורי האמיתי", היא אומרת בשיחה עם ערוץ 7. ''מדינת ישראל מעבירה מדי שנה כמעט 1.3 מיליארד ש"ח ואפשר לדעת בדיוק כמה כספים עוברים לרשות מדי חודש. הסכום שרוצים לקזז זה הרבה פחות ממה שמועבר.

"שיסתכלו לנו בעיניים ושיקיימו את החוק במדויק, שלא יעבדו על הציבור כאילו הם מקזזים. לדעתי יש כאן הטעייה של הציבור כי הנתונים קיימים אבל הסכום שמערכת הביטחון מציגה הוא הרבה פחות. הם ממשיכים לתת מתנות למחבלים הרוצחים".

גונן בהחלט חוששת שמדובר בהבטחת בחירות שלא תמומש, "את החוק הזה היו צריכים ליישם כבר מזמן ולעבוד על עוד חוקים, מה עם גירוש המשפחות? עונש מוות והרס בתים? יש כאן חבילת הרתעה שלא מיושמת. יכול להיות שזה קשור לבחירות אז אולי עכשיו הם יקפיאו ואחרי הבחירות הם יעבירו בלי שאנחנו אפילו נדע. לצערי כל עוד אין יישום מלא של כל חבילת ההתרעה אנחנו נמשיך לקבור את המתים שלנו".

היא דוחה את הטענות של המערכת הביטחונית על כך שחבילת ההרתעה המוצעת תיצור תסיסה בשטח, "מזהירים אותנו שהרשות תתמוטט או שיהיה בלאגן, אז עם כל הכבוד הם צריכים להתמודד עם ההשלכות האלה. גם על עונש מוות אומרים שלא כדאי ליישם כי תהיה תסיסה, אז שיתמודדו. זה התפקיד שלהם.

''מזמן היה צריך ליישם את חוק עונש מוות ולא לחכות לעוד רצח ועוד רצח. האם לא הגיע הזמן להפסיק לקבור את המתים שלנו? הייתי עכשיו בתקוע, ראיתי את הכאב, את הסבל, זה פשוט מדיר שינה מעיניי ועד שלא נחזיר מלחמה זה לא ייגמר".

דבורה גונן מגיבה גם להשתלחות של אושרת קוטלר בחיילי צה''ל, "אני לא יודעת איך היא לא מתביישת לומר את זה על חיילי צה"ל. אנחנו לא מדינה כובשת והם לא חיות אדם, החיילים שם משרתים ושומרים עלינו פה כדי שאנחנו נישן בבטחה. החיילים שלנו הם אנשים נפלאים ונהדרים, הם טובים פי מיליון מכל צעיר וצעירה בכל מקום אחר בעולם. חיילי צה"ל יש בהם ערכים ויש בהם מוסר ואני מעריכה ומעריצה כל אחד מהם".

במקביל היא קוראת לשחרר מיד את לוחמי נצח יהודה העצורים, "הבנתי שחיילי נצח יהודה הוכנסו לאותו כלי רכב שהוכנסו לשם שני מחבלים שסייעו לרצח של חברים שלהם. אז השיקול דעת המוטעה הוא של מי? אם אני אראה מולי את הרוצח של הבן שלי איך אני הייתי אמורה להגיב? ללטף אותו? להגיד לו כל הכבוד?

''הם בני אדם ולדעתי תשעים אחוז היו מגיבים בדיוק כמו שהם הגיבו אם הם בכלל הגיבו. אני לא חושבת שמגיע להם לשבת ולו דקה אחת במאסר ואם כבר יש כאן שיקול דעת מוטעה זה של המ"פ ושל מקבלי ההחלטות".