טרם הבחירות הראשונות לכנסת ישראל, בחירות שהתקיימו בשנת תש"ט, חברו פלגי הציבור שומר המצוות בישראל למפלגה אחת - 'חזית דתית מאוחדת' שמה.
לצד המברכים על איחוד זה היו לא מעט שחששו לאיבוד הצביון בו האמינו, אם צביון המזרחי, הצביון החרדי ואם הצביון העממי.
שאלת יתרונו אל מול חסרונו של האיחוד הובאה גם לשולחנו של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל. הרב בנימין פלדמן שאל את הרב בשם הירחון החרדי 'ההד' מה דעתו על כך.
בתשובתו לשאלה כתב רבי יעקב משה חרל"פ:
מעלת כבוד הסופר הנכבד ר' בנימין נ"י.
נדהמתי מנוסח השאלה אם האיחוד בחזית הדתית היה דבר בעתו וחזיון בריא או רעיון מוטעה ונפתל, אם כל תקוותנו מאז ומעולם היא לזכות ליום אשר "אחד באחד יגשו ורוח אחר לא יעבור ביניהם", ויחד עם ציפייתנו לישועה חיכינו ליום שבו תתגלה אחדותם של ישראל, הרי שיום בשורה היה לנו היום הזה בו זכינו יחד עם ראשית צמיחת ישועתנו גם לנפלאות ישועת קדשו בקיום היעוד של "אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו", שמזה ודאי יבא לנו גם הייעוד של "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", שכל שבטי ישראל יתאחדו כולם לעבדו שכם אחד בלב אחד ובאהבה אחת, וכולם כאחד יעזבו את המשטמה וישכחו את כל פרשת העבר.
אם אחרי אמת וצדק זה מתעוררים היסוסים כאלה לחשוב כאילו הכל מוטעה ונפתל מוכרח אני להגיד כי עוד לא השכילו להשתחרר לצאת מכבלי עול הגלות, ולהשתחרר מקללת המשטמה ומחרפת השנאה אשר אכלו אותנו בכל משך שנות גלותנו.
אין זאת אלא חתירה תחת כל קדשנו ומזימה לשבור את ישראל לרסיסים, לא זו הדרך אשר בחר בה ד'. יראי ד' מוכרחים לסלוח איש לרעהו ולהעריך רק את הטוב שבזולתו, לשכח את כל ויכוחי העבר, ולו אף אם בצדק יסודם, להתפייס זה עם זה כיוסף עם אחיו ולהתאחד בלב אחד כאיש אחד וכחטיבה אחת, ולצאת שלובי יד למען גילוי שם ד' ותורתו בארץ קדושתו.
ואין הכוונה לטשטוש הגבולות שכן לכל שבט תפקיד מיוחד ומגמה מיוחדת, אבל הכול בשלום ובמישור לקיים מה שנאמר "האמת והשלום אהבו".
(מתוך הספר שירת הי"ם אודות הרב יעקב משה חרל"פ עמ' 487)