אושרת קוטלר כנראה התבלבלה השבוע. היא הוציאה שם רע על צה"ל ועל חייליו. היא הוציאה לעז על הלוחמים בצה"ל שמוסרים נפשם על קידוש השם תוך כינויים שתואר "חיות אדם".
היא פגעה בחיילים ובחיילות שלנו ששומרים עלינו בקור העז עם כובע גרב ושקיות חימום, ששומרים עלינו בלילות ובימים, בשרב ובצינה, בתנאים קשים ומתוך שליחות ומסירות, וכל זה כדי ש"חיות אדם" אמיתיות, אותם מרצחים ששופכים את דמינו, לא יבצעו פיגועים שלוחי רסן בנערות שיוצאות לחיק הטבע, לא ישחטו ילדים במיטתם ולא ירצחו יהודים בדרכם הביתה.
אושרת לא פגעה רק בחיילים. היא פגעה בכל מי שבנו משרת בצה"ל, בכל האמהות טרוטות העניים שמחכות לשיחת הטלפון מהבן. בכל אחד מאיתנו.
ובעיקר היא פגעה במשפחות השכולות, שאיבדו את היקר להן ביותר על הגנת העם והמדינה. אותם חיילים שנשארו בשנות העשרים לחייהם לנצח, שלא זכו להקים בית, או שנשותיהם נשארו אלמנות ובניהם יתומים.
איבדתי את אחי אבנר גץ הי"ד לוחם הנח"ל המוצנח שלחם ונפל במלחמת ששת הימים למען שחרור הכותל וירושלים.
וכששמעתי את המילים "חיות אדם" שנאמרו מפיה על חיילינו, צמרמורת אחזה בי. אין לה זכות לשפוך פעם נוספת את דמם.
יש מקום למחלוקות וחילוקי דעות, אבל צה"ל אהוב ומקודש זה נשמת אפינו וחיינו. חיילי צה"ל הם בשר מבשרינו, עושים קידוש השם בהגנת העם והארץ. הם נלחמים כמו אריות ומוסרים נפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן בבטחה. הם חיות הדם שלנו.